הוא לא חשב אפילו על משהו אחר. רק גזר. ארנב שאוכל גזר. ולא כי זה היה הדבר הכי הגיוני. או שערך מבחני טעימה של ירקות ופירות והחליט על גזר. הוא אכל גזר. ורצה לאכול רק גזר. זה מה שאכל אבא שלו. זה מה שהוא אכל. ולא ניסה להתנסות במשהו אחר.
רק שהפיל לא חשב שזה לעניין. אפשר לגוון עם איזה בוטן. או אולי עלים. למה להיתקע על גזר. ואת הארנב, זה לא עניין. הוא לא רצה לגוון. הוא רצה גזר. מצד שני, הסוס גם מאוד אהב גזר. רק שקוביית סוכר הייתה לו יותר טעימה. ואת הארנב, לא עניין מה יותר טעים. הוא רצה לאכול גזר.
וכך ניסו כל חיות היער להסביר לו למה כדאי לו לאכול עוד משהו. ואז כעסו עליו. התחילו לשנוא גזר בעצמם. כי מה הוא חושב לעצמו, הארנב. גזר. פיכס. מי אוהב את זה בכלל. ואם לא יפסיק לאכול גזר, לא יהיו חברים שלו. אחרי הכל, מי רוצה להיות חבר של אוכל גזר.
והוא, בסך הכל רצה לאכול גזר. והם, היו עסוקים בלהיות צודקים.