לפרחים לא אכפת. לציפורים לא אכפת. לים לא אכפת. לרוח לא אכפת. לבניינים לא אכפת. לעננים לא אכפת. לדגים לא אכפת. לעצים לא אכפת. לאדמה לא אכפת. הכוכבים יישארו במקומם. והשמש תזרח גם מחר. למרות שפיזית זה בגלל כדור הארץ והסיבוב שלו. אבל לא נהיה קטנוניים.
בחירות שוב, ורק לאזרחים אכפת. הפוליטיקאים יודעים שכל עוד יבחרו בהם, זה לא באמת משנה. פעם יהיו אופוזיציה ופעם קואליציה. פעם ישמרו על העקרונות שלהם ופעם ימכרו אותם בעבור כיסא ונזיד עדשים. יקבלו פנסיה מהמדינה כחברי כנסת אחרי 2 קדנציות כנסת. לא משנה כמה ארכו.
יתסיסו את הקהל. שנריב. שנילחם. מצידם שנהרוג אחד את השני כל עוד נצביע ונאפשר את הגישה הרגילה לכיס שלנו. לקשרים שייווצרו. להון שיצטרף לחשבון הבנק שלהם בצורה ישירה ועקיפה. כל עוד נצא להצביע ונשחק את המשחק עבורם. גם במחיר של מערכת בחירות נוספת. ועוד אחת.
לא אכפת להם כמה כסף זה יגזול מקופת המדינה. אם הכסף הזה יכול היה לממן תרופות ורמת מחייה לזקנים, חלקם ניצולי שואה. אם הכסף הזה יכול היה לדאוג לנכים ולאנשים על הספקטרום. אם הכסף הזה יכול היה להפוך למשכורות מורים, עובדות סוציאליות, מתמחים או חיילי סדיר.
רק לאזרחים אכפת. והם נלחמים במלחמת מריונטות עבור אלו שיושבים האחד עם השני לארוחות ערב. שאנחנו נריב. הם חברים מהעבודה. שנתפצל. שנסדק. שנישא בנטל. שנשלם מיסים חזיריים. שהילדים שלנו ייצאו להילחם בצבא. העיקר שנבחר בהם והם ינהלו אותנו. חוץ מזה, להם, לא אכפת.