הספר הפתוח שכב על הרצפה. הילדים נאבקו האחד בשני. "שלי", צעק הראשון. השני, צרח "שלי". אבל אבא נתן לי את הספר. לא, לי. אבל זה התור שלי. לא, אתה עד עכשיו החזקת אותו. מגיע לי. הוא היה שלי קודם. אבל עכשיו הוא שלי.

נאבקים. הולכים קדימה ואחורה. מחזיקים האחד בשיער של השני. מכה קטנה כאן. אגרוף מתחת לחגורה. דחיפה. ומבלי לשים לב דורכים על הספר. קורעים אותו ברגליהם. נופלים לרצפה ונאבקים. הדפים מתפזרים מתחתם. כל אחד מהם מסנן כי היה שלו קודם.

כך שעות הם נאבקו על הרצפה. נדמה כמו עידנים. קרעי הדפים התמלאו בבוץ מעורב בדם. ולבסוף, שכבו האחד ליד השני. מלאי חבורות וחתכים. שלי, אמר כל אחד לשני באפיסת כוחות. וכל מה שנשאר לידם הוא קרע דף. ואהבת לרעך כמוך. זה מה שנשאר. רק שהם לא טרחו לקרוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות