הכי קל להתעצבן. אבל ממש להתעצבן. אחרי הכל, כבר כמעט עברנו את המחלף. הקו המקווקו של ההשתלבות הסתיים. והנה, עוד רגע אנחנו ממשיכים. ואז מישהו, באלימות, חותך אותנו בצורה מסוכנת, בלי לאותת ונכנס לפנינו. זה מרתיח. ולא רק מהסיבה שנדמה לנו.
על פניו, זה אמור להיות ברור לשני הצדדים: הוא צריך לאותת. ואנחנו צריכים להסכים. ורק אז, זה בסדר שישתלב. ואם הוא לא עושה את זה, אז ברור שזה מכעיס. זה אפילו מרגיש לנו כאילו שהוא גנב לנו את המקום. אפילו אם בסך הכל הוא עיכב אותנו בפחות מ-10 שניות בדרך ליעד שלנו.
רק שזה לא באמת ההסבר. זה רק הצד השטחי שלו. כי בינינו, אם לא היה נדחף בצורה מסוכנת ואפילו היה מאותת, לא כולם היו משתפים אתו פעולה. אז מאיפה כל הדבר מתחיל? מהחוקים. לא בהכרח אלה שכתובים בחוקי המדינה. אלא בחוקים שנמצאים לנו בראש.
החוקים שנמצאים לנו בראש (נקראים אמונות בשפת ה-NLP) מסבירים "איך המציאות אמורה להתנהל". חלקם מבוססים על הניסיון האישי שלנו. חלקם על פרשנות שקיבלנו ממישהו אחר. חלקם, אפילו מספרים, סדרות וסרטים.
רק שהמציאות שאמורה להתנהל היא אידיאל. ולעתים קרובות, מדובר באידיאל ששייך רק לנו. כי לכל אחד יש את החוקים האלה שלו. אלה שמרשים לו להתנהג כמו שהוא מתנהג. ולהסביר לעצמו למה זה בסדר. והחוקים האלה, הם גם הסיבה שאנחנו כועסים על ההוא שחתך אותנו.
אנחנו חיכינו בתור של הרכבים. והם לא. אנחנו אותתנו. והם לא. אנחנו שיחקנו על פי חוקי המשחק. והם לא. ואז, הם קיבלו את אותה התוצאה שאנחנו היינו אמורים לקבל. למרות שאנחנו צייתנו לחוק והם לא. והם קיבלו אותה לפנינו.
זה מרתיח. וזה לא קיים רק על הכביש. זה קיים כשאנחנו מעוניינים במישהו פוטנציאלי כבן או בת זוג ומישהו אחר מתחיל איתם לפנינו. זה קיים גם כשאנחנו חושבים על רעיון ומישהו מבצע אותו לפנינו. זה קיים גם כשאנחנו מצפים לקבל קידום ועובד פחות ותיק ויעיל מאתנו מקבל אותו.
והכי גרוע, הם עושים את זה בצורה שלדעתנו לא ראויה. וזה מרתיח. פתאום (בתחושה שלנו), הם גונבים מאתנו את התוצאה. והם עושים את זה בדרך שבה אנחנו לא מוכנים ללכת. כי אנחנו טובים מכדי "ללקק לבוס", או " לפלרטט עם הידידה", או "להתמסחר" עם המוצר/ שירות/ יצירה שלנו.
אז לא, אני לא ממליץ לאף אחד לחתוך בכביש. או ללקק לבוס. או להוריד את רמת המוצרים/ השירותים/ היצירות שלנו. בוודאי שלא בכל מחיר, פיזי, כלכלי או נפשי. אלא להבין שכל ההגדרות של "מה מותר" ו"מה אסור", חייבות לעבור בדיקה הרבה יותר משמעותית.
כי לפעמים, האידיאלים שלנו גורמים לנו לזלזל בתוצאות של אנשים אחרים. תוצאות, שאם היינו בוחנים באמת וללא כל שיפוט איך הגיעו אליהם… נבין איך אנחנו יכולים להשתפר. כי זה לא קו רצף או "דרך א'" או "דרך ב'". אפשר תמיד למצוא דרך ביניים שיהיה לנו קל יותר לבחור בה ולהגיע לתוצאות.
מבלי לעבור על החוק. מבלי להיות מישהו שאנחנו לא רוצים להיות. רק להבין מה ההתנהגות שיכלה לקדם אותנו הרבה יותר. זו שאחרים, שפעם לא היינו מעריכים נקטו. וליישם אותה אצלנו. כי בסופו של יום, לא רק הדרך שבה אנחנו עושים נמדדת. אלא גם האם הגענו לתוצאה הרצויה.