השקר הגדול ביותר, בנוי מחלקי אמיתות. ומטפטופי מציאות. סיפור שסופר בידי אמן. גורם לנו להנהן. להתרגש. לכעוס. להגיב. ולהתווכח עבורו. רק שהשקר הגדול ביותר, כמו האמת, הוא רק סיפור טוב. סיפור, שאם נדע לקרוא, נדע גם להבין. כי האמת לא נמצאת בתוכו. היא נמצאת מאחוריו.
מאחורי כל סיפור, יש את האדם שסיפר אותו. והייתה לו כוונה. גם אם לא הייתה מוגדרת מדי. וסיפור טוב, נוטה להיות מדבק. לגרום לכולם לדבר עליו. כי הוא בנוי בצורה כזו. שורה אחר שורה. פסקה אחר פסקה. ובסוף, יש את מוסר ההשכל שעלינו להסיק לבד.
רק שלפעמים, מוסר ההשכל חבוי מספיק כדי שלא נוכל לפגוש אותו. נותן רושם של אמת. של פריט חדשות. של חשיפה סנסציונית. ואפילו תחושה של התפקחות. כאילו שעד עכשיו הסתירו אמת סודית מאתנו. ועכשיו חשפו אותה בפנינו. ומבלי ששמנו לב, המסר השתול במוסר ההשכל צף מעצמו.
אז, אנחנו מגיעים לבד למסקנה שנשתלה בסיפור. לא מתנגדים. הרי זו המסקנה שלנו, לא מידע חיצוני שצריך לבחון. ומכיוון שזו הדעה שלנו, אנחנו מתחברים אליה. מאמינים בה. פועלים בשמה. ולא קולטים שבסופו של יום, זה שממנו אנחנו צורכים את הסיפורים שלנו הוא גם זה שמושך בחוטים שלנו.