צייטגייסט. בגרמנית, רוח התקופה. האמונה שיש הלך רוח ציבורי. אחד שמוכתב על ידי המדיה. על ידי השליטים. על ידי התקופה. זה השקר הגדול ביותר. המאפשר הגדול ביותר. והדבר האמיתי שמאפשר את הרס הערכים. על ידינו. ולא על ידי אף אחד אחר. טיפה אחר טיפה.
יאשימו את הכיבוש. יאשימו את הפוליטיקאים. יגידו שהדג מסריח מהראש. שבגלל שראינו שה"הם" עושים את זה, גם לנו מותר. מותר להשתלח. מותר להיות אלימים. מותר לקרוא לרצח. מותר לפגוע בחברים שלנו בדיוני רשת. מותר לגנוב. מותר לעשות לאחרים את כל מה שלא היינו רוצים שיעשו לנו.
כל אלה הם רק תירוצים. תירוצים, שמחכים להם האנשים, שרק מחכים לתורם. אלה שמחכים שיתנו להם את הרשות. הלגיטימציה להפסיק להיות בסדר. כי הם אלה שהשתדלו להיות בסדר. ורואים את כל הבלגן והשחיתות. וכואב להם. לא הבלגן. אלא שיש אחרים שעושים את הכמוס שבליבם.
הם תמיד רצו להיות הנוקמים. המשתלחים. שעושים "מה שבראש שלהם". שלוקחים את מה שמגיע להם. לוחמי צדק. שמסדרים מחדש את העולם לפי ראות עיניהם. כי להם, הם מאמינים, אף אחד לא אמור להגיד איך להתנהג. הם אלה שיודעים. והם אלה, לדעתם, שאמורים להכתיב את זה לכל השאר.
אלה לא הפוליטיקאים. גם לא הכובשים. אלה אלה מאתנו, העם. אלה משמאל שדורשים דמוקרטיה, כל עוד השליט הוא מהצד הפוליטי שלהם. אלה מימין, שכבר עשור בשלטון וקוראים לכל בעלי הדעות ההפוכות בוגדים. אלה שמקטינים. אלה שמשפילים. אלה שקוראים להרג הצד השני.
אלה שמרשים לעצמם לקרוא לפגיעה, מימין ומשמאל, לאנשים שלא חושבים כמוהם. במיוחד לנבחרי הציבור של הצד השני. אלה שמרשים לעצמם להשתלח בקללות נוראיות בכל אדם שלא חושב כמוהם. ואת כל זה, הם עושים תוך התחבאות מאחורי רוח התקופה.
כי אלה לא הם שמקללים, זו רוח התקופה. ואלה לא הם שקוראים לפגיעה ולרצח, זו רוח התקופה. ואלה לא הם שמשפילים בראש מורם ובעיניים יוקדות שנאה את חבריהם, זו בסך הכל רוח התקופה. הצייטגייסט. שמדברת מגרונם. ומאפשרת להם לממש סוף סוף את הפנטזיות האלימות שלהם.
כמה נוח להתחבא מאחורי רוח התקופה. לשחק אותה כאילו יש לך מוח ייחודי וחשיבה ביקורתית. כשהכל מוצדק על ידי רוח התקופה. רק שאם הכל מוכתב על ידי רוח התקופה, אולי החשיבה שלהם היא לא עצמאית. והם סתם רובוטים. רובוטים של הצייטגייסט.