המכחול עלה וירד. יוצר כתמים ומשיכות צבע אקראיות. עד שלבסוף, ירד מהדף. האקראיות הושלמה. וברגע, הפכה לתמונת נוף מדהימה. הרים ועצים. שקיעה מושלמת. השקיעה, שהתרחשה בדיוק עכשיו. מאחורי הבד המתוח.
הם עמדו מאחורי הנזיר הזקן בהשתהות. לא מצליחים להבין את הקסם. מאיפה הביא את הקווים. איך ידע לשלב אותם עד שייצרו על הבד את העולם שסביבם. ומאיפה ידע איך להתחיל. כל כך הרבה שאלות. והוא, חייך כממתיק סוד.
הוא לא. לא הביא את הקווים. לא ידע לשלב אותם. לא ידע איך להתחיל או מאיפה. הוא ידע פשוט לא להסתכל על הבד הלבן כשהתחיל לצייר. אלא דווקא על הנוף שמאחוריו. והוא, נתן לנוף להנחות את ידיו. צל ואור. גוון אחר גוון. עד שהתחבר ומימש את עצמו על הדף הלבן.
לפעמים, צריך להיות נוף כדי ליצור נוף.