היא לא יכלה שלא ללטוש בהן עיניים ולקנא. לכל אחת מהן הייתה צורה מיוחדת. גוונים אחרים. לחלקן היו חלקים עגולים. לחלקן, חלקים חדים. חלקן הכילו יותר מצבע אחד. חלקן היו שילוב בין כל מני צבעים. ורק היא, הייתה בצד. מפחדת להתקרב. שלא ישימו לב לחוסר הייחודיות שלה.
הן מצדן, לא הצליחו להבין אותה. ניסו לרמוז לה להתקרב. להפוך לאחת מהן. היא הייתה כל כך יפה. צלולה כמעט כמו אוויר. סימטרית. עוצמתית. אבן חן של ממש. אצילית. רק מכיוון שלא התקרבה אליהן, נוצר בהן הרושם שהיא מתנשאת. קפואה. חלקן אפילו חשב שהיא מנסה להימנע מהן.
והן צדקו. והיא צדקה. והמחשבות שלהן הפכו למציאות. רק שזו יכלה להיות מציאות אחרת.