הם צפו בגלגל מסתובב. הגלגל, שעליו טענו את הסרט. והמקרן, שלח אור לכיוון המסך. כמו אלפי חוטים שטוו סיפור. סיפור שהתממש ממש מול עיניהם. הילד הסתכל עליהם, כאילו זה היה קסם. ועבורו, זה היה קסם. גלגל, חוטים ואור שהפכו לדמויות נעות על מסך.
הוא הסתובב אחורה. ציפה לראות פנים שמרותקות למסך כמוהו. רצה לראות שהאיש המשופם בוהה בעיניים פעורות וחיוך ענק. ובמקום זה, פגש בחיוך גדול ועיניים מלאות התרגשות. "סבא, תסתכל. גלגל. אור. חוטים. סרט". והסבא, הסתכל רק עליו. עיניו בורקות מדמעות של אהבה.
"סבא מאוד אוהב סרטים", הוא אמר לילד. "וכמו סבא, יש לי תחושה שגם אתה תראה הרבה סרטים. סרטים של אהבה. סרטים של עצב. סרטים של פחד. וסרטים של צחוק. סרטים שייתנו לך השראה. יגרמו לך לחשוב. יעוררו בך השתהות. כי זה תפקידם של הסרטים.
רק שתמיד חשוב לזכור דבר אחד", הוא עצר. מוחה דמעה. נזכר באשתו לרגע. וגל של געגוע חלף בגופו. כמו צמרמורת שמנערת אותנו לרגע. וברגע שאחרי, נרצה להרגיש אותה שוב. "תפקידם של הסרטים הוא להזכיר לך שאתה חי. והתפקיד שלך, הוא להפוך את החיים שלך לסרט הטוב ביותר שבו תצפה.
אם לדעתך, סרט שראית הוא הדבר הכי מדהים שחווית בחיים, זה רק סימן עבורך לחיות יותר. לפקוח את העיניים להזדמנויות. ולעשות דברים נועזים. דברים שייצרבו שם לנצח. דברים, שייתנו השראה עבורך לעשות יותר. וגם לאחרים. כמו דלת שפתחת עבור כולם.
המילים נחרטו בזיכרונו של הילד. שהפך לנער. שהפך לגבר. שהפך לאבא. שהפך לסבא. ונכדו, ישב עליו עכשיו. בוהה בדמויות שנעות על המסך הקטן. עיניו פעורות. פניו מוארות. הוא חשב על סבו שלו. הסתכל על נכדו שמתחתיו. ועיניו התמלאו בדמעות של אהבה. "סבא תסתכל. סרט".