תזהר, יש שם נמר בפנים, הם צעקו בחוץ. והוא, נדרך כולו. מסתכל לצדדים. הנשימה שלו מואצת. האישונים שלו מתרחבים. מנסים להסתגל לחשיכה. אחרי הכל, יש שם סכנה. והאינטואיציה שלו, שאמרה לו שמישהו צופה בו, כנראה צדקה.
הוא החל ללכת וראה את הצל על הקיר עוקב אחריו. החל ללכת יותר מהר. ושמע את הצעדים מאחוריו מתגברים. הוא התנשף. שנא את זה. הלחץ לא עשה לו טוב. ולא היה לו מצב רוח להילחם. זה לא מי שהוא. רק רצה לנוח. שיעזבו אותו. לא בשביל זה הגיע לשם.
תראה, זה הנמר, צעק מישהו מאחוריו. אוי, אלוהים. הוא החל לרוץ. לברוח. הצעקות שלהם התגברו. הוא נלחץ אפילו יותר. מה יעשה. התחבא מאחורי סלע. והצעקות המשיכו. כל כך מפחיד. אחרי הכל, הוא לא היה אשם שהיה נמר. נמר שרק רצה לנוח.