אם אתה אומר את זה, אתה בטח חושב גם את הדברים האלה. הדברים האלה שמוכיחים שאתה מה"הם". ואם אתה מה"הם", אז זו ההזדמנות שלי להיכנס בך. כי אנחנו הצודקים. ואתם הרעים. ואין בעיה שאכנס בך בכל הכוח. כי אתם גם ככה לא מקשיבים. אז מה אכפת לי.
כפית שמסתובבת בתוך הקפה, מסובבת את המים. וכשהיא יוצאת, המים החמים עדיין ממשיכים לנוע קצת במעגל. עד שהם נעצרים. חוזרים למצב הטבעי שלהם. וכשמסיימים לשתות הקפה, הכוס הולכת לכיור. ואז למדיח. ובעוד מספר שעות, נכין בה שוב קפה. ונבחש בו עם כפית אחרת.
קיץ שהופך לחורף. חורף שהופך לקיץ. פריחה שהופכת למיתון. מיתון שהופך לפריחה. כעס שהופך לשמחה. ושמחה שהופכת שוב לכעס. חיבוקים חמים שהופכים לצעקות. וצעקות שהופכות לחיבוקים חמים. וכפיות שמסתובבות בקפה. והתלהמויות. וכותרות.
זה הטבע האנושי. להתקשות ולהתרכך. להתמלא ברגש ולהתרוקן. לרדת ולעלות. להסתובב בכיוון אחד ואז בכיוון ההפוך. ולרצות רק דבר אחד. להשתייך. להיות נאהבים. להטיל עוגן. להפסיק להיסחף. ושהצוואר יוכל כבר להשתחרר. לחייך. ולדעת שמישהו יחבק אותנו.