הוא הכין את כל המרכיבים. המלח והפלפל בצלוחיות קטנות. השום הריחני מרוסק בצלחת קטנה. הבצל קצוץ דק על משטח החיתוך הלבן. השמן כבר מתחמם לו בתוך הסיר, משנה קלות את צבעו. תפוחי האדמה והעגבניות חתוכים לקוביות, מחכים שתורם יגיע.
לפי הסדר, כל מרכיב נכנס פנימה. לכל אחד מהם היה את התפקיד שלו. השמן סופג את הטעמים ומרווה אותם בירקות. השום מעמיק את הטעם. הבצל מוסיף מעט מתקתקות. העגבניות מוסיפות עושר לטעם. תפוחי האדמה מוסיפים נפח.
ואז, כשהכל היה מוכן, הוא הגיש. אוכל מדהים בצלחות מעוטרות.
אף אחד לא הגיע. לא בגלל שהם לא אהבו את הבישול שלו. הם הציצו מהדלת והסתובבו כמו שבאו. הם רצו בכלל משהו אחר. לא היה לו אכפת. הוא מבשל כמו בספר. ושם כתוב שזה טעים. וזה באמת היה טעים.
בטכניקה מושלמת, הוא הפיק מנה ש"על הדף" היתה מושלמת. ואם מנה מושלמת מוגשת בחדר ריק, למי היא טעימה באמת?