כולנו מחפשים היום הגדרה. משהו שיעזור לאנשים אחרים להבין מה אנחנו עושים. אנחנו עוברים הכשרה, מקבלים תעודה ומתחילים להתמקצע. עכשיו אנחנו יודעים מי אנחנו ומה אנחנו עושים. ומשום מה זה לא לגמרי עובד כמו שציפינו.
איפה שהוא בראש שלנו חשבנו שהלקוחות ייפלו עלינו מהשמיים. ישר יקלטו שאנחנו הכי טובים ויתחילו לשלם. הרי זה כל כך ברור ומובן מאליו. ועדיין, זה לא זה. טפטוף קטן של לקוחות פה ושם. ובני הזוג מסתכלים עלינו קצת מוזר.
מצד אחד, עזבנו את העבודה הבטוחה. זאת שהכניסה לנו משכורת שאפשר לחיות ממנה, אבל לא כל כך סיפקה אותנו. מצד שני, עכשיו אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים ויש לנו תחושת שליחות. מגשימים את הייעוד שלנו.
ומשום מה… אנחנו לא מצליחים ליצור משכורת חודשית שאפשר להסתמך עליה. ושיווק?
הוא מאמן. היא אמנית. מה פתאום. לא אנשי שיווק. להתמסחר? זה מגעיל אותנו. לא הקטע שלנו. אנחנו לא שם בשביל הכסף. אנחנו שם בשביל הנשמה. בשביל ההגשמה העצמית. ובינתיים, הכסף שאמור להגיע כאילו מעצמו, חומק בין האצבעות.
אי אפשר גם לצעוק נגד התמסחרות וגם לבכות שאין פרנסה. זה ילדותי בדיוק כמו לצפות לזכות בלוטו מבלי למלא טופס. הבעיה היא כזו: ברגע שאדם מגדיר את עצמו על סמך יכולת אחת שלו בלבד, הוא מגביל את היכולת שלו להצליח.
הוא לא מאמן. הוא אדם שלמד לאמן והתמקצע בזה. היא לא אמנית. היא אדם שיודע להביע את עצמו באמצעות יצירה. ההבנה שזו רק יכולת, מסירה את האגו מבעד לעיניים ומאפשרת לנו לראות את המציאות.
רק ברגע שנבין שאפשר לפתח יכולות נוספות ונדרשות, נוכל להבין שיש מקום ללמוד ליצור הכנסה. אחרי הכל, גם "האני העליון" שלנו צריך לאכול. גם הוא רוצה להפסיק לחיות בדוחק. גם הוא רוצה לצאת לחופשות מדי פעם. והגיע הזמן לאפשר לו את זה.
נקודה למחשבה: אם גם אצלך ההגדרה העצמית שלך תוקעת את ההכנסה, איזו יכולת נוספת נדרשת לך כדי להתחיל להתפרנס?