המחשבות שלנו משפיעות על הדרך שבה אנחנו מפרשים את המציאות. הן משפיעות על המילים שלנו. הן משפיעות על מצב הרוח שלנו. וקל לנו להאמין שצורת החשיבה שלנו היא משהו קבוע. שאי אפשר לעשות דבר בקשר אליו. כאלה אנחנו. זה מה שיש.
הבעיה עם צורת החשיבה הזו טמונה בכך שהרגל קבוע, ללא צמיחה, הוא בדיוק זה שתוקע אדם בחיים. לא המוצא. לא הגיל. לא אזור גאוגרפי. לא הדבר שההורים עשו או לא. גם לא מה שהמדינה הייתה צריכה לתת. למרות שהכי קל לבחור להיות הקורבן של הנסיבות.
הוויתור על ה"עצמי" עשה את זה. הציפיה שמישהו "אחר" יציל. שמישהו אחר יעשה. שעוד רגע הכול יהיה קל ומישהו יסדר. כי אם מישהו עושה את כל אלה הוא גם אחראי. וזה מרגיע. כי אם הוא אחראי אז בשנייה שזה פחות עובד יש את מי להאשים.
והכי כיף שכל האנשים שאמורים לקחת אחריות מרוכזים בגוף אחד. ככה קל יותר לשכוח כי מדובר באנשים. כמוני וכמוך. כי אז "ההם" מוגדרים רחוק מה"אנחנו". ואז כיף באמת. כי ככה אפשר לבחור תמיד להיות בצד של ה"טובים".
אנחנו הטובים והם הרעים שמורכבים מאנשים שהם… בדיוק כמונו. וגם אנחנו עובדים בגוף או בארגון שכזה. גם לנו לפעמים קל לעבוד "על פי חוקי העסק" ולא להסתכל לאנשים בלבן של העיניים. להיות פחות בני אדם.
ואז הם שונאים אותנו. אבל עם זה דווקא קל לנו. כי זה לא אנחנו, זה הארגון שלנו אשם עם כל החוקים שלו. קל להתחבא מאחוריו. ואז אנחנו נשארים עדיין בצד של ה"טובים". והלקוח הוא זה שהופך ל"טיפש" או "דפוק" או "רע".
ואז הפגנות. אנחנו שונאים את מוסדות המדינה. את הארגונים הגדולים. את כל החברות הגדולות. הם לא בסדר. אנחנו בסדר. צדק חברתי. כי לנו מגיע. אנחנו האזרח הקטן. הם מתייחסים אלינו כמו זבל ומתעשרים על חשבוננו.
כאשר אנחנו שונאים את מוסדות המדינה, את הארגונים, את החברות ואת העסקים אנחנו שוכחים שהאנשים שאותם אנחנו שונאים הם עצמנו. לא איזה "טייקון". את הטייקון אנחנו בכלל לא פוגשים. הוא רק זה שסופר את הכסף בזמן שאנחנו מתנהגים כמו ראש קטן עבורו.
זה רק אנחנו והלקוחות. והלקוח הוא אנחנו. הוא בן הזוג שלנו. הוא ההורים והילדים שלנו.
המהפכה החברתית האמתית תתחיל ביום שנפסיק להפנות אצבע. ביום שנפסיק לציית עיוורים ל"חוקי החברה" שבה אנחנו עובדים. ביום שנתחיל לתת שירות אדיב. ביום שנתחיל להתייחס בכבוד לאדם שמולנו. ביום שנבין שהם לא צדו השני של המטבע.
המטבע הוא אנחנו והם. ולמטבע הזה יהיה ערך רק ביום שנבין את זה.