אלה הביצה והתרנגולת. הצרכן נהיה יותר ציני. המפרסם מגזים בהבטחות. הצרכן רוצה יותר תמורת הכסף שלו. המפרסם מוריד מחיר או דוחף בונוס. הצרכן מתחיל להשתעמם מההיצע. המפרסם מנסה בצעד נואש כל טריק שהוא.
הדרך שבה רוב העסקים משווקים היום מתאימה לקהל של אתמול. כבר לא מספיק לקחת את ההבטחה של אתמול, לעטוף אותה באריזה אחרת ולהעלות אותה בוידאו או בספרון חינמי און ליין. במיוחד בשוק קטן כמו שלנו שרווי בהבטחות דומות.
הטעות היא בחוסר הבנת השיווק. שיווק זו לא שיטה "להביא לקוחות" או "למדוד תוצאות".
שיווק זו דרך לספק ערך למישהו. כשמוציאים את הערך ובמקומו שמים הבטחה מוגזמת, המוצר או השירות מאבדים את הערך שלהם. כשמוציאים את האדם ושמים במקומו ביטויים כמו "לקוח" או "תנועה", מאבדים את היחס האנושי לאדם הרוכש.
כשאין למוצר או שירות ערך ואין לאנשים בעסק יחס אנושי לאדם הרוכש, לא יעזרו מחלקות של שירות או שימור לקוחות. כשאדם בא לקנות הוא לא רוצה שמישהו ישמר אותו אחר כך. הוא רוצה מוצר. מישהו שיעזור לו במשהו. מישהו שייתן לו את מה שהוא רוצה.
מישהו שיהיה עבורו "בית" באיזה שהוא תחום. ולא רק כסתם מילה.
בית זה לא רק קופסה שגרים בה. בית זה המקום שאנחנו יודעים שתמיד יהיה שם עבורנו. בית זה המקום שתמיד נוכל לחזור אליו בסוף היום. או כשקשה. או כשרוצים סתם להתייעץ. בית זה המקום היחיד שבו נמצא מישהו אחר שאכפת לו גם מאיתנו.
אם נשכיל להפוך להיות ה"בית" של מישהו בתחום מסוים, הוא לא יחפש מקום אחר. גם לא יתווכח על המחיר. וכן, מותר להשתמש בוידאו כדי לעשות את זה. וכן, מותר להתחדש פעם בכמה זמן ולהוסיף משהו. מצד שני, חשוב להבין שזו לא המהות.
המסר הוא המהות. ברוכים הבאים הביתה.