אם יש משהו שתמיד מצחיק אותי זה המחקר שבו נאמר כמה אחוזים ממשמעות התקשורת שלנו תופסים המילים, שפת הגוף וטון הקול. או אלה שמצטטים אותו מבלי שאי פעם קראו אותו. או הבינו מה באמת כתוב במחקר הזה. העיקר לזכור את ה"אחוז הנכון" של כל חלק.
אחרי הכל, אם למילים יש את ההשפעה הפחותה ביותר בזמן תקשורת עם אנשים אחרים, למה לא להסתפק בנהמות עם תנועות?
בתקשורת שלנו יש מקום עצום למילים כי למילים יש את פוטנציאל המשמעות. במילים אחרות, כל ביטוי יכול להכיל יותר ממשמעות אחת אם נאמר בהקשר שונה, בצורה שונה ואפילו על ידי אנשים בשכבת גיל שונה.
לדוגמה, "חבל על הזמן" יכול להיות ביטוי חיובי (כתחליף ל"מעולה") או שלילי (כתחליף ל"בזבוז של זמן"). או "את פשוט נשמה" שבטון קול אחד יכול להתפרש כביטוי להערכה ובטון קול אחר עשוי לקבל בנימה צינית בדיוק את הפרשנות ההפוכה.
התקשורת הבלתי מילולית שלנו (שפת הגוף, טון הקול, קצב הדיבור וכן הלאה) היא זו שעוזרת לאנשים להבין איזו מבין המשמעויות של המילה או הביטוי היא הנכונה. ושני החלקים נדרשים. אפילו אם אחד הוא "רק 7%".