הכי קל לחשוב שגאונים הם יצורים שכאלה. עם המון יכולת לחשוב ולהמציא. ומעט מאוד יכולות חברתיות. כמו בסרטים או בסדרות. כי רובנו לא ממש פגש מישהו שהוא גאון בחיים שלו. במקרה הטוב אנחנו פוגשים מישהו חכם מדי פעם. אבל לא גאונים של ממש.
הרבה אנשים לא מאמינים שהם חכמים. הם חושבים שהם ממוצעים. כמו כולם. בטח שלא גאונים. מרגישים מאוד נוח כאינדיבידואלים כמו כל השאר. "רגילים". כי יש אחריות מאוד גדולה ב"להיות גאון". לחשוב אחרת כל הזמן. להיות חכם. מלא השראה. יצירתי.
כשזה מגיע ל"אמת שלנו", אין לנו בעיה לדבר. לציין לאיזו דעה אנחנו משתייכים. מה הפרשנות שלנו למה שקורה. כל עוד אנחנו מרגישים שמדובר בנתינת ביקורת שתשים מראה מול פניו של האדם שמולנו. שם, אנחנו עורכים פחות את המילים שיוצאות לנו מהפה.
כשאנחנו נדרשים להפגין חוכמה, רוב האנשים כבר עורך את רוב המילים שעוברות לו בראש. הוא לא מאמין שיש בו חוכמה. אולי יודע לצטט משהו שקרא או שמע. מבחינתו, חוכמה היא כבר לא "האמת שלו". ובגלל זה הוא עוצר ומתחיל לחשוב אלף פעמים לפני כל מילה.
זו גם הסיבה שבגללה רוב האנשים נתקע שם. רובנו לא מאמין שהדברים שלו מספיק חכמים. רובנו מקטין את עצמו אל מול החוכמה שמגיעה מבחוץ. כאילו שהחוכמה שייכת רק לדורות הקודמים. או רק לאנשים שגרים בחו"ל. בטח שלא לאנשים ה"רגילים".
ומה אם ה"אמת שלנו" לא הייתה מסתיימת בנתינת ביקורת? ומה אם הייתה לנו אמת אחרת? חכמה יותר? כזו, שיכולה לעזור לאחרים. לקדם את החשיבה שלהם. לאוורר להם את המוח עם תובנות חדשות. כזו, שתיתן להם השראה. כזו, שתדליק אצלם את ניצוץ העשייה.
הגיע הזמן להפסיק להתחבא מאחורי ציטוטים של אחרים. הגיע הזמן להפסיק לשתף רק בדיחות ותמונות מצחיקות בפייסבוק. הגיע הזמן להפסיק להסתיר את העומק שלנו. הגיע הזמן לחשוף את החוכמה שלך. לעזור. לתמוך. להיות מקור להשראה. מקור לעשייה.
הגיע הזמן לחשוף את הגאונות שבתוכך. לדבר כי אין לך את האפשרות שלא להעביר את החוכמה שלך לאחרים. כי היא כבר לא יכולה להיעצר יותר. להתחיל לתקשר את עצמך. להתחיל למקצע את היכולת שלך לחשוב, להתנסח ולעשות.
הגיע הזמן שלך. האם העיניים שלך מוכנות להיפקח?