יש משהו קל מאוד בהקטנת ראש. בהתחבאות מאחורי חוקים שמישהו אחר קבע. מאחורי הוראות שקיבלנו. מאחורי תקנות ויעדים של הארגון שבו אנחנו עובדים. להגיד "אלה הכללים ואני לא סוטה מהם". מבלי לעצור לרגע ולהיות בן אנוש. אחד שמסוגל לחשוב לבד. להפעיל את ההיגיון הבריא.
אנחנו לומדים לקבל סמכות כעובדה. לציית לאינטונציה שמשדרת "זה מה יש". להעריץ שפת גוף שמקרינה "אני יודע מה אני עושה". מבלי לשאול. מבלי לחשוב. מבלי להטיל ספק. כי יש אותנו ויש את ההם שיודעים מה טוב לנו. שיודעים לאן צריך ללכת. וברגע שיש כאלה, רוב האנשים פשוט מעדיף להעביר להם את המושכות.
אנחנו לומדים להניח כי עלינו להעריך אנשים מבוגרים. לקבל את דבריהם באופן עיוור כי יש להם ניסיון. כאילו שעצם העובדה שאדם עבר יותר שנים מעידה בהכרח על יכולתו או על הידע שלו. וזה לא שאין לאנשים מבוגרים יותר ניסיון. השאלה היא עד כמה הניסיון שלהם נובע מעשייה מניבת תוצאות ועד כמה הוא רלוונטי להיום.
אנחנו לומדים להניח כי המומחה מחו"ל יודע יותר. כי הוא מגיע מחו"ל. והוא מדבר שם במשך שנים. וכנראה שהיו לו מלא לקוחות. וגם מכנים אותו מומחה. אז הוא בטוח יודע יותר מהמקביל שלו בארץ. כי המקומי הוא אולי נחמד. בעוד שזה שמגיע מחו"ל חייב להיות וואו. כי הדשא בחו"ל תמיד ירוק יותר.
אנחנו לומדים כי אם משהו מופיע בחדשות אז הוא נכון. כאילו שחליפות הקריינים וטון הדיבור הפסקני הופך את דבריהם לחד משמעיים. כאילו שעצם כך שהם נמצאים בתוך המרקע אומר שהם אינדיקציה יותר חד משמעית לאמת שנבדקה. וכאילו שאחריותם היא להביא לנו את תמונת המצב הכוללת למציאות.
יש משהו קל מאוד בהקטנת ראש. במעבר האוטומטי למושב שליד הנהג. בתקווה שהוא יודע מה טוב לנו. שהוא ייקח אותנו לאן שצריך. שכל מה שנשאר לנו לעשות הוא רק לשבת. בלי לחשוב. בלי להבין. בלי להטיל ספק. בלי לשאול עוד קצת שאלות. בלי לבדוק אם קיבלנו את מלוא המידע לבצע את הבחירה הטובה ביותר עבורנו.
כשאנחנו יושבים במושב שליד הנהג, אנחנו נוסעים אתו. למקום שאליו הוא רוצה להגיע. בדרך שלו. במהירות שלו. באופן הנהיגה שלו. וזה נכון שאנחנו יכולים להעיר לו על הדרך בה הוא לוקח אותנו לשם. רק שאנחנו עושים את זה מהמושב שליד הנהג. והוא זה שבסופו של דבר קובע מה יקרה.
הגיע הזמן להפסיק לתת לכל טרמפיסט כריזמטי לשבת ליד ההגה בחיים שלנו. הגיע הזמן להתחיל לשאול שאלות. להבין יותר לעומק את המציאות. לקחת שליטה על החיים שלנו. ולנווט אותם לכיוון הרצוי לנו. מתוך מחשבה על מה שטוב לנו. למשפחה שלנו. למצב שלנו. לעתיד שלנו. ולבריאות הנפשית שלנו.