במהירות שבה רכב על האופניים, לא הייתה לו אפשרות אחרת. בכל צומת שאליה הגיע, הוא היה חייב לבחור במהירות. חד משמעית. ימינה או שמאלה. הצידה או קדימה. וברגע שבחר, לא הייתה דרך חזרה.
כל פנייה שלקח, הובילה אותו צעד אחד נוסף למיקום הנוכחי שלו. אם לא היה בוחר, לא היה מגיע לשם. אי אפשר לחזור אחורנית כשמתקדמים קדימה במהירות שכזו. והוא ידע שלא הייתה דרך לא נכונה. רק רצף פניות נבחרות שמשאירות מאחוריהן שובל דרכים לא ממומשות.
אף אחד לא יכול היה לשכנע אותו לבחור בדרך אחרת. הוא פעל על פי מה שידע. מבט קליל קדימה ובאלכסון. בחירה מהירה. ימינה. ישר. ישר. שמאלה. להסתכל ישר. קדימה. כך ידע אם לפניו מכשול ואיך לעקוף אותו. כי כשמסתכלים למטה, כל מכשול נראה גדול ונוראי.
בצד הדרך, מדי פעם ראה רוכבי אופניים שישבו. חלקם היו עסוקים בעצמם והתכוננו לנסיעה שלהם. לפעמים כל כך היו עסוקים בהתכוננות עד שלא באמת רכבו. חלקם חייכו אליו. חלקם צעקו לו לא לפנות בפנייה כזו או אחרת.
זה לא שהוא לא רצה להקשיב להם. הוא פשוט ידע לאן הוא רוצה להגיע. הם לא. ולמרות ששמע אותם, הוא לא תמיד קיבל את העצות שלהם. אחרי הכל, חלקם נכוו מבחירה בדרך שלא הייתה נכונה להם. זה לא אומר שהיא לא נכונה עבורו.
זה הצחיק אותו. זרקו לו את ה"אמת בפרצוף" והלכו. ה"אמת" שלהם. זו שנובעת מזווית ההסתכלות והחוויות שלהם. זו שלא רלוונטית בכלל לבחירות שלו. הרגישו שעשו את שלהם. כמו הטלת צרכים באמצע בית של מישהו אחר ובריחה משם. מפחדים מלקבל "אמת" בחזרה.
כל בחירה שביצע בדרך הייתה באחריותו. הוא זה שהתמודד עם התוצאות. ואם היה צריך לתקן את הדרך בהמשך הוא עשה את זה. הם לא. זרקו את ההערה שלהם וחזרו לרכיבה שלהם. לכיוון שלהם. לבחירות שלהם. מבחינתם, הם עשו את שלהם.
בסופו של יום זו הייתה הדרך שלו. והוא ידע כי זה או הדרך שלו או אף דרך. כי אם היה עוצר בכל פעם שמישהו ניסה לגרום לו להתחרט על בחירותיו, הוא היה בעצירה מתמדת. חושב על המקומות שבהם יכול היה להיות. או בהתלבטויות שהיו מאטות אותו באופן משמעותי.
בנקודה שלהם התאימה הנסיעה האיטית, הוא שמר על קצב מהיר ומתמיד קדימה. פותח פערים. נצמד לאלה שנסעו באותו הכיוון ובאותו הקצב. מקפיד לחייך לכולם. חס וחלילה לא לזלזל. כי הוא רצה לנצח את המטרות שלו. לכבוש אותן. להעפיל להישגים גבוהים יותר.
הוא ידע שזו הדרך שלו. והיה ברור לו שהיא הייתה נכונה. לא כי אין דרך אחרת. אלא כי היא הייתה הדרך שלו. הבחירות שלו הפכו למקום שבו הוא נמצא היום. הבחירות שלו הפכו אותו למי שהוא. בסוף המסע, הוא היה הדרך שלו.