באמצע היער, נעצרתי מוקף בשלוש מראות. לכל אחת מהן, הצבע שלה. מעל כל אחת מהן, נכתבה חידה. כזו, שהתשובה עליה עשויה לפתור אותנו. לא את סיבות ההצלחה שלנו. או את הנסיבות שהובילו אותנו לכאן. אלא שלוש חידות שפותרות את מי שאנחנו.
מעל מראת הזהב נכתב: "האם הזהב של אתמול הוא הזהב של מחר?". וכבר אז היה ברור לי שיש משהו נסתר בשאלה. האם המוזיקה הקלאסית של היום הושוותה לאחרת שקדמה לה כדי לזלזל בה? האם הדור שלנו הושווה לדור שלפניו וגם עלינו אומרים ש"הדור הולך ופוחת"?
זהב הוא זהב. ולא תמיד קל לנו לזהות את איכותו. לוקחים אותו כמובן מאליו כשיש אותו. מסתכלים בגעגוע כלפי תקופות שזכרנו כטובות יותר. כי זהב לא משתנה. אלא הרגש שנתקע בזיכרון. והרגש הוא השקרן הגדול מכולם. משכיח את איכות היום. מעצים את חוויות העבר.
מבטי קפץ אל המראה השנייה, מראת הכסף. מעליה נכתב: "האם פיך וידיך מספרים את אותו הסיפור?". המחשבות החלו לרוץ. האם אנחנו רוצים להרוויח יותר בזמן שאנחנו דורשים מאחרים להרוויח פחות? האם אנחנו מוכנים לעשות את מה שביקשנו מאחרים לעשות?
בכל מעשה שלנו, אנחנו מלמדים אחרים איך להתנהג אלינו. והתנאים הם שווים. ככל שנעשה יותר, נוכל להעריך יותר את עבודת האחר. ככל שנעריך יותר את עבודת האחר, נעריך יותר את העבודה שלנו. וזו בדיוק הסיבה שבגללה עלינו לשים לב מה אנו דורשים מאחרים.
הרי דרישתנו לקבל מחיר זול כמוה כדרישת האחר שנמכור לו את עצמנו בזול. בדיוק כמו שרוב האנשים לא יסכים שהבוס שלו יבקש לשלם לו פחות כסף בכל חודש. על אחת כמה וכמה אם ביצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר. ובדיוק אותו הדבר בכל תחום אחר.
המראה השלישית, הייתה מראת הנחושת. מעליה נכתב בכתב מרוקע: "מתי הסתכלת עליך לאחרונה?". על פניו, התשובה הייתה קלה. אך משהו סימן לי שלא לזה החידה התכוונה. הרי לא מדובר בפעמים שבהן ראיתי אותי. אלא במקומות שבהם השתקפתי.
בכל מקום, ראינו אותנו. בלקוחות שלנו. במשפחה שלנו. באנשים שסביבנו. אלה שאהבנו. אלה שמהם ניסינו להתעלם. וגם באלה שהכעיסו אותנו. הרי היכולת שלנו להרגיש משהו כלפי מישהו תלויה ביכולת שלנו לחשוב עלינו במצבו.
הם לא בהכרח זהים לנו. השתקפויות מעוותות. מראים לנו את הטוב שבנו בצורה מוגזמת. מזכירים לנו את הדברים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו באופן מועצם. ובהתמודדות איתם, אנחנו מתמודדים אתנו. צומחים. או מנסים לברוח ממי שאנחנו.
לפתע הבנתי כי הניסיון להבין את התשובות הסתיר לי רק דבר אחד. את האדם שעומד בין שלוש המראות. משתקף בכולן. ומפריע להן להשתקף האחת בשנייה עד אין סוף. וכי הייתה תשובה אחת. עמוקה יותר. אחת שחיברה בין 3 החידות לאמת אחת. אמת מערערת מציאות.
האם הזהב של אתמול הוא הזהב של מחר? האם פיך וידיך מספרים את אותו הסיפור? מתי הסתכלת עליך לאחרונה?