הוא פקח את העיניים. היה עדיין חשוך. שנא להתעורר לפני שצריך. ועוד באמצע הלילה. רק שפתאום עלתה לו תובנה מדהימה. עלתה לו באמצע החלום. פשוט היה לו חבל להפסיק באמצע החלום. היה סקרן לדעת איך הוא נגמר. וחזר לישון.
כשקם בבוקר החלום התפוגג. זכר שהיה משהו שהיה אמור לזכור. רק שזה היה כמו ערפל במוח שלו. נראה בעין. חומק בין האצבעות. וזה הציק לו. כי הוא זכר שזה היה רעיון מעולה. מהסוג שבהחלט אפשר להשתמש בו.
הוא השתחרר מהמחשבה. חייב. כדי להתחיל את היום. ידע שאם זכר המחשבה ירדוף אחריו כל היום, לא יוכל להתרכז. אז שחרר אותה לבינתיים. אמר לעצמו שאם היא באמת חשובה היא תחזור. התארגן. התלבש. וסגר אחריו את הדלת.
התובנה ישבה שם מתחת למיטה. ביחד עם כל המחשבות שעלו פעם ושוחררו. עצובה קצת. כאילו שלא הייתה משמעותית מספיק כדי להעיר אותו. לפתוח לו את העיניים. רק שאדי החלום לעולם יהיו מהפנטים יותר מהמציאות.
היא הסתכלה על אלו שסביבה. חלומות לא ממומשים. חלקיקי תובנות אחרות שנעלמו בערפילי חלום. והעצב הפך להשראה. הוא היה מסוגל לכל כך הרבה. הידע שם היה עצום. רק שהוא העדיף את החלום. את השינה. את הבריחה מהמחשבה על בוקר.
המחשבה על הבוקר הייתה הבודדת מכולן. בין כל הרעיונות. כי הם ידעו שהיא האויבת שלהם. זו שבגללה הוסטו הצידה. זו שבגללה הן היו שם. והיא לא הייתה אשמה. היא רק הייתה מי שהיא. וכמו שהוא לא התקרב אליה, גם הם לא התקרבו אליה.
המחשבה על הבוקר הייתה הכרח המציאות. משמידת החלומות. והיא לא הייתה כזו פעם. פעם הוא חיכה לפגוש אותה. כשהיה קטן. צמא לחיים. רק שהמחשבות הדיקטטוריות על המציאות ועל החובות שעליו לבצע, הסיטו אותו נגדה.
היא נקלעה לתוך מלחמה שלא בחרה בה. אשמה מכל כיוון. וההבטחה שהייתה בה נמוגה כי לא נתנו לה לצוף. לפרוח. לבנות. כי בה היה העתיד שלהם. כל חלקיקי התובנות. כל המחשבות המבריקות. כל הרעיונות המדהימים. ובה נמצאת המהפכה שלהם.
אם לא היה חייב לקום אלא בוחר לקום, הוא יכול היה להתעורר. במקום לשנוא את הבוקר יכול היה להפוך אותו לחברו הטוב ביותר. לפקוח את העיניים. לדעת שהחלומות הם שלו. והתובנות, המחשבות והרעיונות היו צפים מעצמם.
ועד שיתעורר, הוא ימשיך לפקוח עיניים ולהמשיך לישון. לכוד בקורי העכביש של הפנטזיה. נמנע מלהסתכל לחלומות האמתיים שלו בעיניים. לעתיד שלו. למי שהוא עוד יכול להיות. רק שלא מאוחר מדי. כל מה שהוא צריך הוא לבחור להתעורר מחלום לחלום הנכון.