הקבוע הוא המשתנה היחיד, הוא אמר. ככל שנחזור על משהו יותר, כך הוא יתקבע בראשם של אנשים. נגיד שוב ושוב. עד שזה ייתקע שם. והם יאמינו. כי בעידן המידע כבר לא בודקים בספקנות. אלא בודקים כמה אנשים חוזרים על אותו הדבר.
בדיוק כמו ההנחה הקבועה שחנות נותנת. זה אולי יעבוד על חלק מהאנשים חלק מהזמן. במיוחד על אלו שמחפשים דילים במקום מהות. אלה שייפלו במלכודות מילים מתוחכמות. ולא באמת יבינו מה הם באמת מקבלים בתמורה.
בדיוק כמו כל דבר שאנחנו מספרים לאחרים עלינו. ושוב מספרים אותו. ושוב. הסיפור שהופך להיות נאום מדוקלם וממוחזר. כמו מעין סלוגן. רק שברגע ההוא, הוא מקבע את עצמו עבורנו. ועבורם. ואיננו יכולים לברוח ממנו יותר. מחייב אותנו.
רק שהמשפטים האלה, שחוזרים עליהם שוב ושוב, הם השקרים הכי גדולים. כי אדם מפורסם לא צריך להסתובב בכל מקום להגיד לאחרים שהוא מפורסם. ואנחנו לא מוגדרים באמת מתוך הסיפורים שאנחנו מספרים. כי בסופו של יום, אנחנו נמדדים ברמת התוצאה ולאורך זמן.
אופנות באות והולכות. מחשבות שחשבנו על עצמנו משתנות. והקבוע הוא המשתנה היחיד. כי אין באמת דברים קבועים. רק סיפורים קבועים שאנשים מספרים לעצמם. ואם מספיק אנשים יתחילו לספר לעצמם סיפור חדש ויחזרו עליו, הקבוע שלהם ישתנה.
רק שכדי לעשות את זה, אנחנו חייבים לפתח את החשיבה הביקורתית שלנו. לבעוט מדי פעם במוסכמות ולגלות אם יש משהו שעומד מאחוריהם. ובדיוק כמו שתעודה חתומה לא יכולה להסתיר חוסר יכולת, כך גם אנחנו לא נוכל יותר להתחבא מאחורי סיפורי העבר.
כי השינוי דורש מודעות. ומודעות דורשת יציאה מהאוטומט. ויציאה מהאוטומט דורשת מאתנו להיות מוכנים לקבל חוסר נוחות בחיים שלנו. כי שינוי הוא אף פעם לא נוח. רק שהוא נדרש כדי להגיע לתוצאות טובות יותר.
השאלה בסופו של יום, היא איזה סיפור אנחנו בוחרים לספר לעצמנו. זה ששומר עלינו ספונים בתוך הנוחות שלנו. זה שמציג אותנו כצודקים בזמן שכל השאר טועים. או אולי כזה ששולח אותנו להרפתקה. לאתגר. ולצמיחה.
מה הסיפור שלך?