המצלמה נפתחה. הוא חייך. והלייב התחיל. הודה למעריצים הקבועים. דיבר בלהט. העביר את הנקודות שרצה. בדיוק כמו שתרגל בבוקר. והם, התמוגגו מכל מילה שאמר. חייך וסגר את המצלמה. יום מעולה, הוא חשב לעצמו. המון לייקים, שיתופים ותגובות מפרגנות. העיקר שהם לא שמו לב.
הייתה לו תוכנית. זה היה ברור מראש. אמנם מעולם לא השיג את ההצלחה הנכספת. רק שהוא צריך להחליק את החלק הראשון. לגרום להם להאמין שהוא מצליח. ואחרי שהם כבר יהפכו ללקוחות, הוא יהיה מצליח. ואף אחד לא יידע שהוא שיקר. שקר לבן קטן. כזה שנבלע בספרי ההיסטוריה.
הוא חייך לעצמו. חשב על ההצלחה הגדולה. מה יעשה בכסף. איך יגיבו אליו אחרת. איך יטייל מסביב לעולם. יעלה תמונות כמו הגורואים. יכתוב עוד משפטי חוכמה. וימלא כיתות שמלאות באנשים. אנשים שצמאים לטבול בנוכחותו המשכרת. ירצו ליהנות מהידע המדהים שלו. ידע שימכור בהמון כסף כמובן.
אז הוא פתח עוד ספר וקרא. הרי איך יצבור ידע. אפשר כמובן גם לעשות. רק שבעשייה אפשר להיכשל. ועד עכשיו הוא עשה פעם אחת והלך לו. חבל להרוס את מאת אחוזי ההצלחה. אז הצלחה אחת מספיקה לו. עכשיו הוא ילמד אותם. ואחר כך ההצלחה הענקית תגיע.
הטלפון צלצל. פקידת הבנק נשמעה קצת עצבנית. חסרת מעוף. לא הסכימה לשמוע עד כמה הוא עומד להצליח. או איזה ציטוט חכם. אחרי הכל, הוא חייב לבנק כסף. והבנק… רק רצה לשמוע מתי הכסף ייכנס בזמן הקרוב. כנראה שהם לא יודעים לתכנן לטווח הארוך, הוא חשב.
הוא הרי היה סוס מנצח. לא הימור. רק שפקידת הבנק נשמעה משועממת. לא הצליחה לדמיין את זה כנראה. אז אמר לה שהכסף ייכנס השבוע והשיחה הסתיימה. למרות שלא היה לו ברור איך בדיוק הוא יגייס את הכסף. זה הרס לו את מצב הרוח. יום יבוא והם יתחננו שאעזור להם להצליח, הוא חשב.
הוא העלה סטטוס חיובי לפייסבוק. משפט חוכמה שמצא. אפילו חיבר אותו לתמונה טובה. בגודל שגורם לפייסבוק להציף אותה יותר מאחרות. והם התחילו לעשות לו לייקים. זה חימם לו את הלב. הם ידעו מה הוא אוהב. העריצו אותו. טענו אותו באנרגיות להמשיך. מזל שהיו שם.
איש המכירות שלו התקשר. הייתה לו בדיוק שאלה. ועל הדרך, סיקרן אותו מתי הוא עומד לקבל את השכר שלו. אין לך מה לדאוג, הוא אמר לאיש המכירות. אוטוטו אנחנו משיקים את הקורס הראשון. ואז… תקבל לא רק את השכר שלך אלא בונוסים. המון בונוסים.
רק שאיש המכירות כבר שמע את זה בעבר. הוא הרי עשה את העבודה שלו. ומגיע לו על זה שכר. לא כי הוא תאב בצע. אלא דווקא כי הוא צריך לשלם את השכירות. ואת החשבונות. ובינינו, מגיע לו שכר על כל הזמן שהשקיע. הרי בזכותו אנשים בוחרים דווקא בו ולא באחר.
עוד אחד חסר מעוף, הוא חשב בזמן שהקשיב לאיש המכירות. במקום להירתם למשימה המשותפת להצליח, כולם עסוקים בכסף. כסף, כסף ועוד כסף. הם מפספסים את העניין האמתי. הרי זה לא באמת הכסף. אלא דווקא הדרך. בדיוק כמו שאמרו הגורואים. ורק עוד קצת הוא מגיע לשם.
הרי המצליחנים הם אלה שממשיכים כשכל השאר מוותרים. והדבר החשוב ביותר הוא להציב את התוצאות מול העיניים כל הזמן. להתייחס לבעיות כאתגרים. ולהמשיך להסתער. איש המכירות לא התרשם. בעל הדירה שלו לא הסכים שישלם לו שכירות במשפטי חוכמה. הוא טרק את הטלפון בכעס.
שוב הרסו לו את מצב הרוח. והמעגל חזר על עצמו. ועל אף שהשתדל כל הזמן להציג פוזה מנצחת… המסע שלו היה מפרך. שוחק רגליים. כי זהו המסע של הסנדלרים היחפים. אלה, שתפרו לכולם. ולא הצליחו לתפור לעצמם את הנעליים.