אחד הדברים שהכי קשה לדעת הוא מתי להפסיק. מתי די. מתי להגיד: הגיע הזמן לחתוך ולהמשיך הלאה. במיוחד כשמה שאנחנו עושים לא מצליח. או שהוא כבר לא משרת אותנו. או שאולי בא לנו לעשות משהו אחר. וזה קורה בגלל ההטיות הפסיכולוגיות שאנחנו מפעילים על עצמנו.
ההטיות הפסיכולוגיות (ויש רשימה ענקית של כאלה) הן דרכים שבהן המוח שלנו מתמודד עם מידע שהוא לא רוצה להתמודד. כמו למשל כשאנחנו לא צודקים. או עושים את הדבר הלא נכון. או נמצאים בצד הלא נכון של מצב לא נעים. או כשיש מידע לא נעים שאנחנו צריכים להתמודד אתו.
באותו הרגע שההטיות החשיבתיות האלה מתרחשות, אנחנו לא מרגישים אותן. ובצדק. המוח שלנו מגן עלינו מהבנת המציאות כמו שהיא. שואף לאפשר לנו לשמור על התדמית שלנו בעינינו. ויותר מכל, נלחם על מנת שלא לשנות את המצב הקיים.
בגלל זה בני הזוג שנבגדו הן הראשונים לדעת והראשונים להדחיק. בגלל זה אנשים לא מפרקים שותפויות עם אנשים שברור להם שפוגעים להם בעסק. בגלל זה אנשים שנכנסו לתוכניות פירמידה תחת שמות כאלה ואחרים ממשיכים לעבוד ולשלם במקום לעזוב. כי רק עוד קצת והמיליונים יגיעו.
הפתרון פה הוא כמובן להציב גבולות. רק שיותר קל להגיד את זה מלעשות את זה. משלוש סיבות. הראשונה, היא שהם באמת מאמינים שעוד רגע וזה יסתדר. אז הם מושכים ככל האפשר קדימה. למרות שזה עושה להם רע. כאילו שאחרי שבע השנים הרעות יגיעו שבע טובות.
הסיבה השנייה, היא שהם לא רגילים להציב גבולות לעצמם. לרוב, הם רגילים להציב גבולות לאחרים. או שאחרים מציבים להם גבולות. רק שהם לא רגילים לסמן לעצמם את הקו האדום. זה, שכשמגיעים אליו, צריך לעצור ולחשב את המסלול מחדש.
הסיבה השלישית, היא שרוב האנשים לא רגיל לשמור על הגבולות שהוא מציב לעצמו. במיוחד, כשהוא כבר הציב לעצמו מטרות ולא עמד בהם. ואחרים מעודדים אותו לחכות עם הצעד עוד קצת. כי רק עוד קצת… והמצב ישתנה. רק עוד קצת… נעבור את התקופה. ואולי… זה בכלל בגללי.
רק שרגע של צלילות חייב להגיע. ההבנה שכל התחייבות חייבת להימדד בסופו של יום. והמדידה הזו, חייבת להיות דרך חד משמעית לדעת האם כן או לא. האם יש שיפור והתקדמות או לא. כי אחרת, אנחנו מוכרים לעצמנו אשליות. ונלחמים בכל מחיר כדי לשמר אותן. בזמן שאנחנו נפגעים.
בנקודה הזו, עלינו לבחור אם להגן על האגו שלנו או על טובתנו. אם להודות שלא הצליח, לעצור ולהתמודד עם התוצאות או להמשיך לשלם על טעות כי כבר שילמנו עליה בעבר. ואין דרך אחרת לדעת אם זה המצב. מלבד מדידה. כי מדידה היא הדבר הקרוב ביותר לצפייה אובייקטיבית במציאות.
ורק ערנות למציאות תאפשר לנו לדעת אם הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך או לחשב מסלול מחדש.
שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור