להתרגש מדברים מרגשים באמת

הומור רגיל כבר לא מצחיק אותם, הוא אמר לי. הם כבר שמעו הכל. ראו הכל. והכי גרוע, יש את יוטיוב שיזכיר להם מה כבר ראו ושמעו. סף הריגוש שלהם עלה. בדיוק כמו שפעם, אם היו משדרים בטלוויזיה סרט עם טיפה עירום בצהריים, כולם היו מזדעזעים. היום, אם אין טיפה עירום, מחליפים תחנה.

הוא ידע על מה הוא מדבר. הוא סטנדאפיסט כבר די הרבה שנים. ועם השנים, הוא הרגיש את זה רק מתחזק. אז הוא החריף והקצין את החומר שלו. את הבדיחות. את רמת הזעזוע שנדרש כדי לרגש את הקהל שלו. ולא יכולתי שלא להסכים. כי זה מורגש כמעט בכל מקום.

בתחום השיווק, המצב לא שונה מזה בהרבה. המסרים נהיים יותר קיצוניים. ההבטחות מצופות במילים מפוצצות. זה כבר לא "הרצאה שכדאי לכם לשמוע". זה "ההרצאה הכי טובה שתראו בחיים שלכם". הכל הפך ל"חדשני". ל"ייחודי". הכל, מלבד המוצרים שמאחוריהם. שם דווקא חלה נסיגה משמעותית.

רק שהקהל שנחשף לפרסומות לא מטומטם. כן, הם עושים לייקים. כן, הם צופים בסרטונים. וכן, הם גם לפעמים רוכשים. רק שבהדרגה, מרוב השימוש במילים מפוצצות, הן מאבדות את הכוח שלהן. והפרסומות עצמן, מתחילות לדהות לתוך שאר רעשי הרקע המסוננים.

בשלבי התפכחות, אנשים רוכשים פחות ופחות דברים שהם לא צריכים. כן, גם כשמנסים להסביר להם בכל שיטה ומניפולציה אפשרית למה הם כן צריכים. בסופו של יום, אדם ניצב מול הכיס שלו. מול הצורך שלו. ויותר מכל אלה, מול היכולת שלו להתחסן למסרים שיווקיים.

זו בדיוק הסיבה שבגללה, במהלך השנים, החלו משווקים במהלך שנקרא "להזיז את קו החינם". הרעיון היה מאוד פשוט. בגלל שהקהל מתחסן לפרסומות בהדרגה, צריך למצוא דרך לחדור למודעות שלו. לגרום לו לסמוך עלינו לפני שהוא קונה מאתנו. ואז, צריך פחות לפרסם ויותר להוכיח ערך.

איך עושים את זה? מאוד קל: נותנים ספרון חינמי תמורת אימייל. כותבים מאמרים. משחררים סרטונים ליוטיוב. סטוריז לפייסבוק ואינסטגרם. ובהם, נותנים משהו בחינם. רק כדי למשוך את הקהל להקשיב. לגרום לו לקבל אותנו כדמות סמכותית בתחום שלנו. ואז, כשירצה לרכוש… ידע לפנות אלינו.

הרעיון הזה מעולה על הדף. כשיש שוק אין סופי. כלומר בזירה הבין לאומית. כשהרעיון הזה הגיע לישראל, הוא התחיל טוב. רק שמהר מאוד, כולם החלו להשתמש בו. היום כל נגר מוציא ספרון דיגיטלי. כל מתקשרת עושה סרטוני התפתחות אישית. כל רואה חשבון עושה השקת מוצר מידע.

עם הזמן, הקהל למד להתחסן גם לזה. כבר מבין שיש סיבה שהחינם ניתן בחינם. ושסדרת הסרטונים שניתנת כהקדמה ל"חבילת ליווי בעלות זולה של רק 12,000 ₪ לשנה" היא בולשיט. את רוב המידע גם ככה כבר היה אפשר למצוא ביוטיוב. אצל מישהו אחר שנתן אותו בחינם כדי לקדם את עצמו.

כצפוי, מרוב שאנשים הזיזו את קו החינם, המון מידע נמצא בחוץ בחינם. וזה מעולה באותה המידה שזה גרוע. כי המידע נמצא בחוץ. ואנשים יכולים להבין אותו. ומצד שני, הם מבינים אותו רק בתיאוריה. ובפועל, הם חושבים שזה מספיק. אז הם מוותרים על היישום. ואז הידע החינמי משתווה למחירו.

בהדרגה, שיטת השיווק הזו, שהחלה כמעולה, חורכת את רצון הקהל לקחת איש מקצוע בתשלום. עכשיו הם בטוחים שהם יודעים הכל. כי כבר למדו באיזה סרטון או מאמר. וחבל להוציא כסף. או לפחות הרבה כסף על איש מקצוע. ואז משקיעים המון זמן, מאמץ ומשאבים כשהם מנסים לעשות את זה לבד.

מילא זה, כי זה כבר המצב הקיים. אלא שהאדמה החרוכה שהשאירו אחריהם המשווקים, מקשה עליהם ועל אחרים לשווק. מרוב שכולם מנסים לחדור לתודעה ולמכור באגרסיביות, המילים מאבדות את משמעותן. ה"ייחודי" כבר לא מרגיש ייחודי. ה"אישי" כבר לא מרגיש אישי. וה"חדשני"… מרגיש ישן.

בגלל זה, אנשים קונים פחות היום. מלבד תעשיית האשליות של הכסף המהיר. שם, כך עושה הרושם, הפראיירים לא מתים אלא רק מתווספים. ומדי פעם, כשמשהו שהוא באמת חדשני, ייחודי ויוצא דופן מגיע לשוק הוא לא תמיד מגיע לקהל שלו. כי אין מילים שבאמת יוכלו לתאר אותו. מילים שיעבדו.

על פניו, נשמע כאילו המצב שאני מתאר פה הוא פסימי מאוד. רק שלדעתי, זה בדיוק ההיפך. כי אני רואה את העתיד. והעתיד מעולה עבור כל דבר שהוא באמת איכותי. ולא רק עוד מאותו הדבר שעטוף בצורה מושכת ומנצנצת. אחרי שהמצב יסיים להחריף הוא ישתפר.

האדמה החרוכה, שדרכה כל מני מוצרי ושיטות זבל לא מצליחות להכות שורש, מתחדשת עם הזמן. ואז, רק דברים טובים וחזקים באמת יוכלו לחדור את קליפת הסינון העוצמתית שנוצרה לקהל. דברים, שהם באמת מה שהקהל צריך. במינימום מינימלי של שיווק. וללא כל התחכמות או מניפולציה.

בשביל זה, צריך נועזות. צריך חוכמה. צריך הבנה אמתית. כדי להבין מה אנשים באמת צריכים. מה באמת מחדש. מה באמת עוזר. ולא משהו שצריך ללמד אנשים לרצות. אז, לא יהיה צורך לשווק בצורה כל כך אגרסיבית. סף הריגוש שלנו יחזור להיות נורמלי. ונוכל להתרגש מדברים מרגשים באמת.

שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור