"לפני שתלך", אמר לי בקולו היבש, "נשאר שיעור אחרון. על שינוי. על בני אדם. ועל גבולות. והוא כל מה שתצטרך לדעת, אם ברצונך לעזור לאדם אחר אי פעם". הסתכלתי עליו והתיישבתי להקשיב. אחרי הכל, זה היה השיעור האחרון.
"ישנן 3 אמיתות שינחו אותך בדרכך אל השינוי", הוא המשיך. "הראשונה, אומרת כי אם לא הוזמנת אל השינוי, אל תידחף לתוכו. במיוחד אם אינך מצוי בעומק נפשו של האדם שמולך. כי אינך יודע אם ביכולתו להכיל את השינוי. או אם יש בו את הרצון לעבור את השינוי, שעבורך ברור כל כך כנדרש.
השנייה, אומרת כי במקום שבו אמת מצויה בין שני אנשים ואינה קשורה אליך, הנח אותם לנפשם. כל צד שיילקח, יקשור אותך אל הדעה ולא אל האדם. ואז, כשיסתיים הוויכוח והם יחזרו לטבעם, תישאר לטבוע בתוך הצד שלקחת. אפילו אם הם כבר שחררו את הצדדים וחזרו להיות אנשים.
השלישית, אומרת כי אינך יכול לעזור לאחרים להשתנות אם אינך מוכן להשתנות. את מי שאתה בפנים, תקבל כתגובה מהאנשים שאיתם תעבוד. עץ עתיק אינו יכול ללמד עלה של דשא איך להתכופף יותר טוב. אפילו אם צפה במשך שנים בעלי דשא מתכופפים. ואתה, היה אדם.