משותק ובתזוזה. על פס ייצור אחיד. נוסע קדימה. עוצר. מסתובב. נעטף וממותג. מתמלא. נאטם. נארז. ונשלח ביחד עם כל השאר לחנות. מסודרים על מדף. בשורות ארוכות וזהות. נרכשים אחד אחד. הפגומים יורדים מהמדף וחוזרים ליצרן.
מגיע ליד הלקוח. זה שחושק ליהנות ממנו כבר הרבה זמן. נפתח במהירות. נצרך עד שלא נשארת טיפה. ואז, המכל שנשאר ריק נזרק לפח. לפעמים אפילו למכל המחזור. רק כדי שמישהו יאסוף אותו וימחזר אותו. כדי שיוכל למלא את ייעודו פעם נוספת.
בכל התהליך ובכל הזמן הזה, הוא לא עצר מעולם לשאול. האם ייעודו הוא באמת רצונו. למרות שכל הזהים לו עוברים את אותו מסלול חיים. או שמא, בגלל שהם עוברים את אותו מסלול חיים הם הופכים לזהים. ומרוב מחשבות, גמלה ההחלטה בליבו.
הוא קפץ מפס הייצור הצידה. למקום חדש. הם כולם היו שם ירוקים. לא כמוהו. והוא אהב את זה שהם לא כמוהו. כי עכשיו הרגיש שהגיע למקום אחר. רק שרגע לפני שהספיק לחייך אליהם, הפס נעצר. הוא הסתובב. נעטף ומולא. נאטם ונארז. ונשלח עם כל השאר לסופר.
הוא שמח. סופסוף היה עטוף בתווית לבנה ולא שחורה. לא בחנות אלא בסופר הגדול. מלא בתוכן חדש. עם פקק לבן חדש שמעטר את ראשו. והוא הרגיש גאה. לא היה כמו שהיה קודם. וגם לא כמו חבריו החדשים מפס הייצור החדש. וזה הרגיש לו נהדר.
הגיע ליד הלקוח. זה שחשק בבקבוק כמוהו רק בצבע ירוק. זה שהסתכל עליו במבט קצת מוזר. אבל קנה בכל זאת. נפתח במיוחד. שלוק קטן לבדיקה. ואחרי שווידא שהטעם הוא אותו הטעם נשתה עד הסוף. ואז נזרק למכל המחזור.
מי שאסף אותו לא התבלבל. לא חשב פעמיים. פשוט העביר אותו להמסה ויציקה מחדש. ושם שוב מצא את עצמו משותק ובתזוזה. על פס ייצור אחיד. נוסע קדימה. עוצר. מסתובב. נעטף וממותג. מתמלא. נאטם. נארז ונשלח עם כל השאר לחנות. עד שלא יוכלו למחזר אותו שוב.