נקודת האפס

נכנס לאוטו. מניע. הרדיו נדלק. בדיוק באותה תחנה שהוא נכבה אתמול. בדיוק באותה עוצמה. וזה נשמע בסדר. למרות שכנראה אתמול הגברתי כדי ליהנות מהמוזיקה כשנסעתי לבד. רק שעכשיו זה לא מרגיש חזק במיוחד. זה מרגיש… רגיל.

בדיוק באותה מידה, יכול להיות שאתמול המוזיקה הייתה חזקה. רציתי להחליש כדי להתרכז בשיחה עם מי שישב לידי. ואז הורדתי אותו בביתו, נסעתי הביתה ודוממתי מנוע. רק כדי להניע את הרכב ביום שאחרי. ולשמוע מוזיקה. רק שעכשיו זה לא מרגיש חלש. מרגיש רגיל.

המוח מתרגל. פותח מנקודת האפס שאנחנו מציעים לו. ולזה הוא מתייחס כרגיל. נורמלי. ומשם הוא חייב לטפס למעלה כשרוצים להתרגש יותר. או להחליש כשרוצים להירגע. או להתרכז. ובדיוק אותו עיקרון שנכון למוזיקה שברכב עוקב אחרינו לכל מקום אחר.

הדבר הראשון שאנחנו חווים הוא זה שקובע את נקודת האפס. מכייל את המוח. בדיוק כמו שעושים עם כל מכשיר שחייב להיות מדויק. וזו עבורו נקודת הפתיחה. נקודת האפס שקובעת את הקיצוניות. או את מידת הרגיעה.

רק שאנשים לא חושבים על זה. נותנים למחשבה הראשונה של הבוקר להיות אקראית. על עבודה. על החדשות. על הסטטוס המעצבן שקראנו בבוקר. על המייל המלחיץ שקיבלנו בלילה. על הסידורים של היום. ואז היום שלהם נסחף למקומות שהם לא תמיד רצו.

זו בדיוק הדרך שבה נקודת האפס היומית משפיעה עלינו. אם נתחיל יום מתוך אדישות, נהיה אדישים יותר. אם נתחיל יום מתוך עצבים, נהיה עצבניים יותר. והבעיה היא שלא נרגיש יותר עצבנים מהרגיל. או אדישים מהרגיל. זה ירגיש לנו נורמלי.

רק שלאנשים סביבנו זה ירגיש יותר. ואם זה הרף הראשוני שאנחנו נציב להם, זאת תהיה נקודת האפס שלהם. זו הסיבה שבגללה כעס מלבה כעס. זו הסיבה שבגללה שנאה מלבה שנאה. זו הסיבה שבגללה ייאוש מלבה עוד ייאוש.

למוח הלא מאולף, זה אוטומט. וזו הנטייה הטבעית. זו גם הסיבה שרף הריגוש יורד כל הזמן. ושאנשים נהיים יותר קיצוניים. כי אנחנו מתרגלים ליותר. הוא לא מרגש אותנו. הוא הופך לנורמלי החדש. וסף השעמום עולה איתם ביחד. כי דברים גם לא מרגשים אותנו כמו פעם.

הדרך היחידה להפסיק את המעגל הזה היא לאלף את המוח. להרגיל אותו להתחיל מנקודת רעש מחשבתי נמוכה יותר. מכל סוג רעש מחשבתי שהוא. ומנקודת ריגוש נמוכה יותר. מכל סוג ריגוש שהוא. לנקות את הראש ואת הרגש. ממש בתחילת כל יום.

בדיוק כמו במשקל ביתי. אנחנו רוצים שהוא לא יזייף ויציג לנו בדיוק כמה אנחנו שוקלים. הוא חייב להתחיל למדוד מ-0. וזה נותן לו את נקודת ההתחלה המדויקת למדידת המשקל. כדי שנדע מה המצב האמתי. ובהתאם אליו נוכל להחליט איך להגיב.

זו הדרך להוריד את הלחץ. את העצבים. את תחושת הייאוש מהמצב. את תחושת חוסר הסיפוק מההישגים שלנו. ובמקביל להחזיר לחיים שלנו סקרנות. ועניין. ואושר. וסיפוק. ושביעות רצון. וכל דבר אחר שכבר לא נמצא שם כמו שאנחנו רוצים.