זעם בגלים. נסוג וחושף את החול. ואז שוב מגיע. בעוצמה גדולה יותר. ושוב נסוג. וחוזר שוב. בעוצמה אפילו יותר גדולה. ביום אנשים מהשורה. בלילה לוחמי צדק ברשת. מקריבים חברים על מזבח הצדקנות. שוכחים שבסופו של יום, כל האלה ישכחו אותם.
אני צודק. ההוא טועה. ההם ימכרו אותנו. האלה ישמידו אותנו. האלה נוהרים על אוטובוסים. האלה מושחתים. האלה בוגדים. האלה מחרחרים מלחמה כדי לזכות. האלה שמאל. האלה ימין. האלה משלנו. האלה עם האויבים. ומה האלה שלך עשו נגד האויבים.
זעם מפצל מערכות יחסים. מתחזק בעקביות ומכלה כל חלקה טובה. שריפת קוצים ענקית שתרבות רייטינג ושיתופים מלבה. ולא, זה לא משנה מי אנחנו. ומה הדעות שלנו. כי בסופו של דבר, אלה או אלה יזכו בבחירות. ואנחנו, נשאר באותו המקום. מינוס כמה חברים. כי היה חשוב לנו לפרוק את הזעם.
זעם שמישהו אחר יצר עבורנו.