מראה מול מראה

הוא עצר לרגע. למרות שלא הייתה לו כבר סבלנות. החבילה בדיוק הגיעה והוא השתוקק לפתוח אותה. רק שהוא היה חייב לעצור רגע. להסדיר את הנשימה. ולהתמקד. כי זה היה רגע באמת חשוב עבורו. ואז, נשלחו אצבעותיו אל העטיפה וקרעו אותה.

בתוך העטיפה הייתה קופסה שחורה. הוא פתח אותה בזהירות. שלף מגירה שהייתה בתוכה. ואז התגלו לעיניו המשקפיים החדשות שהזמין. אלה שבאמת מסוגלות להסתכל לתוך מוחו של האדם שמולו. ולגלות את התשובה לשאלת מיליון הדולרים – על מה הוא חושב?

בעבר, הוא עבר כל הכשרה שניתן לחשוב עליה. שפת גוף. מנטאליזם. NLP. דיאלוגיקה. סגנונות תקשורת. הכל… רק כדי שיוכל להבין את האנשים שמולו. ועדיין. הוא היה בטוח שיש שם עוד מידע שהוא יכול היה להשיג. והוא היה נחוש לדעת אותו.

אז… הוא השקיע מאות אלפי דולרים והזמין את זוג המשקפיים. אלה שכרגע הופעלו. המערכת עולה. התוכנה המובנית בתוכה מסיימת את ההתקנה. ובעוד רגע, הוא יוכל להסתובב ברחוב וממש לשמוע ולראות מה עובר להם בראש.

המשקפיים סיימו את ההתקנה. הודעה שמזמינה אותו להרכיב אותן ריצדה על המסך. הוא נשם והרכיב אותן. רק כדי לגלות שהוא רואה את המציאות בדיוק כפי שראה אותה. רק נקודה אדומה קטנה בפינה סימנה לו שהן עובדות.

הוא יצא לרחוב. עצר אדם, שאל אותו שאלה ופתאום מידע החל להופיע על המסך. האיש רק ניסה להבין מה הוא רוצה ממנו. מה הוא חושב על דבריו. ואחרי שהשיחה הסתיימה, הם נפרדו. אז הוא החל לדבר עם עוד אדם ועוד אדם. ועוד אחד. ועוד אחד.

כשהיום החשיך הוא הניח בצד את המשקפיים. מהורהר ומלא תובנות. קצת מאוכזב, למען האמת. כי אחרי כל השנים, הוא גילה דבר אחד. בזמן שהוא היה סקרן לדעת מה הם רוצים ומה הם חושבים על דבריו, הם חשבו בדיוק את אותו הדבר. כמו מראה מול מראה.