לפעמים, עולה לנו בראש רעיון גאוני. כל כך גאוני שנדמה לנו שהוא שווה מיליונים. ולפעמים הוא באמת שווה מיליונים. לפחות על הדף. כי תכניות על הדף תמיד שוות המון כסף. בראש של מי שחשב אותם בכל מקרה.
מה שרוב האנשים עושה בנקודה הזו הוא להתייעץ עם חברים. לשמוע מה דעתם על הרעיון. לקבל מהם עצה בנוגע אליו. וזה לא מעשה כל כך גרוע, אם נחשוב על זה. אלא אם לחברים האלה אין שום מושג בנושא.
אם נניח לצורך העניין שיש להם מושג, פה נוצר האתגר האמתי:
ככל שרעיון תיאורטי מורכב יותר, כך יורד הסיכוי שהגאונות שבו תועבר הלאה. תהיה מובנת. תהפוך למעשית עבור אדם אחר. עם זאת, דווקא הניסיון להסביר ולפשט אותו כדי שאחרים יבינו, עוזר לזכך אותו. להפוך אותו לגאוני באמת. נקי. טהור. פשוט להבנה וליישום.
החל מהרגע שרעיון הובע במילים מובנות לאדם אחר, הוא מאבד את השייכות שלו. הופך לנחלת הכלל. עכשיו הוא כבר בראשו של אחר. שוקע. ואז צף מחדש כאילו היה שלו. כי זה טיבם של רעיונות. וזה לא הופך את הרעיון לפחות מקורי. אלא מנתק את ההוגה שלו ממנו.
מאותו הרגע מתחיל המרוץ. המרוץ עד שהרעיון יומר למעשה. המרוץ אחרי מימוש המחשבות שלנו. והמרוץ הזה ממריץ אותנו. דוחף אותנו לעשות. כי אנחנו יודעים שאם נשב רגל על רגל, יעקפו אותנו בסיבוב. ועוד בסיבוב שבו "גנבו" לנו את הרעיון.
וזה לא שלא נוכל להמציא רעיון אחר. רעיון חדש. משהו שאף אחד לא חשב עליו. אלא שלא נוכל לזכך אותו מבלי "להקפיץ" אותו דרך מוחות אחרים. ולא נוכל לעשות זאת מבלי להסתכן שהוא יצוף אצל אחד מהם, כאילו היה שלהם. בחלק מהמקרים, מבלי שיזכרו שהיה שלנו.
עם זאת, רעיון מקורי אפשר לקחת. לשכפל. להעתיק. אפילו ליישם. רק ש-2 דברים אי אפשר לקחת ממוחו הקודח של הממציא: הראשון, הוא כל הידע והמיומנות שנצברו כדי להגיע אליו. השני, הוא היכולת ליישם אותו מיד כשהוא נהגה.
והשאלה היחידה שנשאלת היא: אם כבר יש לך רעיון טוב, לא הגיע הזמן להוציא אותו לפועל?