המדיום הוא המסר. כך אמר בשנות ה-60 פרופסור מרשל מקלוהן. כי הדבר שאנחנו אומרים הוא לא רק מה שנאמר. אלא איך הוא נאמר. ולא פחות חשוב מכך, הדרך שבה העברנו אותו לקהל שלנו. רק שכאן בדיוק מתחילה הבעיה.
אנחנו חיים במציאות שבה מידע זמין לכולם, בכל מקום ובמהירות. רק שזה לא תמיד היה ככה. לפני הרבה שנים אנשים חיו בצורה פשוטה הרבה יותר. לפני עידן הטלוויזיה, הרדיו ואפילו הטלפון. הם לרוב היו עסוקים בחיים שלהם. רק שמדי פעם, היה עובר סוחר בעיירה. וכולם היו נאספים לקראתו.
הסוחרים, היו עוברים מעיירה לעיירה. מציעים את מרכולתם. והסחורה שמכר, לא הייתה הסחורה הכי חמה שיכול היה להציע. אלא דווקא החדשות. העדכונים משאר העולם. אז, כולם היו יושבים מסביב למדורה ומקשיבים לדברי הסוחר בשקיקה במשך שעות.
האחריות על המסר הייתה כולה על הסוחר. הוא ידע איזה מידע הוא רוצה לשתף. בוחר איך להציג אותו. והקהל שלו, היה מקבל את דבריו כאילו היו אמת לאמיתה. רובם הגדול לא ידע לקרוא. וגם אם ידע, לא היו אז עיתונים. על אינטרנט, ישמעו בעוד מאות שנים.
ככל שעברו השנים, התפתחו אמצעי התקשורת. ובהתאם להם, גם היכולת שלנו לצרוך אותו. חוסר המידע שהפך אותנו לצמאי ידע, הפך לעודף מידע. פתאום, יש המון ידע. נגיש. הנגישות, גרמה לנו להתרגל למידיות הגשת המידע. והכמות, גרמה להעמסת יתר.
כזו העמסת יתר, שגורמת לנו לא לצרוך את המידע. למרות שהמון ממנו זמין ובחינם. ובנקודה הזו, אנחנו חוזרים אל סוחרי המידע. אלה שאנחנו מצפים שילעסו לנו את המידע ויתנו לנו תקציר. ועכשיו. כך שלא נצטרך לצרוך את הררי המידע ולהתמודד איתו בעצמנו.
אנחנו רוצים לדעת מי הטוב ומי הרע. איך משהו ישפיע עלינו. ויותר מזה, איך להתנהג מול מה שיקרה. רק שהסוחרים, כדרכם, מציגים את המידע כרצונם. ככזה שיעזור להם למכור יותר ממרכולתם. ובכך, מטמטמים את המידע. הופכים אותו לסיפורים. ואנחנו, שהתרגלנו לסיפורים, בולעים אותם בהנאה.
אז, הרשתות החברתיות הגיעו. ופתאום, אנשים לא רק נחשפים לאמצעי המדיה. אלא הופכים לאמצעי מדיה. דעות של אנשים אחרים, הן כבר לא רק שלהם. עכשיו, כל אחד יכול לשדר. כל אחד יכול להגיב על מידע שצרך. באופן מיידי. ואפילו לקבל תגובה על תגובתו, מי שיצר את המידע.
המציאות הזו היא חרב פיפיות. מצד אחד, אנחנו כבר לא חייבים לצרוך מידע ממספר מועט של מקורות שיגדירו לנו איך ומה לחשוב. וינסו למכור לנו את מרכולתם. על פניו, אנחנו יכולים לקבל יותר חלקים מהאמת ולגבש דעה שתשרת אותנו טוב יותר.
מצד שני, אנחנו מוצפים בהרבה יותר מידע מאי פעם. מאמצעי התקשורת ועד לדעותיהם של מאות חברינו. ולכן, כמו תמיד, אנחנו מחפשים מישהו שיעזור לנו ללעוס את המידע. להפוך אותו לסיפור פשוט. כזה שיבהיר לנו איך ומה לחשוב.
עם השנים, הטכנולוגיה משתדרגת. והאופי האנושי נשאר בדיוק אותו הדבר. כשאין לנו וכשיש לנו יותר מדי, אנחנו רגילים שמישהו ייקח אותנו ביד. יסביר לנו מה לחשוב. ידחוף אותנו לעשות. ועל הדרך, ימכור לנו איזה משהו נחמד. רק כי אנחנו כבר שם ומקשיבים לו.
היחידים שמצליחים יותר מהממוצע, הם אלה שמוכנים לשבור את המעגל. להטיל ספק. לחשוב בהגיון. לחפש מידע אחר. לצאת ממעגל 7 האתרים שהוא גולש בהם כל הזמן. ולהבין. להבין באמת איך דברים עובדים. ואיך אפשר לגרום להם לעבוד הרבה יותר בשבילו.
ולו רק כדי לא להיות עוד ממביעי הדעה שלא עושים דבר כדי לשנות את מצבם.
תחילת ההצלחה טמונה בהתעוררות, בהבנה מלאה וביציאה לדרך.