ההנחה הבסיסית של רוב האנשים היא שעם השנים מגיע הניסיון. ועם הניסיון, מגיעות יותר ויותר תוצאות חיוביות. כך שככל שאדם עושה משהו יותר, הוא בהכרח יעיל יותר. וההנחה הזו כל כך מקובלת, עד שנוטים לתמחר ותק בתחום מסוים כאילו היה דרך יעילה למדוד יכולת.
ותק יכול להיות הבסיס לניסיון בעל ערך. כי אדם שמבצע משהו בהצלחה שוב ושוב הופך ליעיל יותר. ככל שהוא לומד יותר מהניסיון הזה, הוא הופך לטוב יותר. רק ששאלה אחת חייבת להישאל: איך הוא יודע שהוא באמת צובר ניסיון שיש לו ערך?
לעתים קרובות, הבעיה מתחילה מתוך שלב ה"הבנתי". בהתחלה. כשאדם כבר כל כך נחוש לצאת לדרך, עד שנדמה שאין לו צורך ללמוד יותר. ואז, אין יד מנחה. ואז, אין מי שיעזור לו למדוד את התוצאות שלו. ואם אין לו מקור להשוואה, יכול להיות שרק נדמה לו שהוא מצליח?
במצב כזה, הוא עשוי להגדיר לעצמו מהי הצלחה. מהו כישלון. מהו ביצוע נכון. ולמי בכלל מותר או לא להעביר עליו ביקורת. הוא עשוי למחזר את אותה הטעות שוב ושוב במשך שנים. ובאותו הזמן, להתייחס לאחרים בתחומו כאילו אינם מקצועיים. כי לדעתו, הם לא עושים נכון.
כמובן שהוא לא יודע אם זה נכון. כי קל להאמין שרק הדרך שלך היא הנכונה. ושכל אדם שחושב אחרת טועה. רק שבמצב שכזה, הוא לא יודע אם הוא ממחזר טעות. משהו שנדמה לו שהבין. רק שפירש את אותו הדבר בהתאם להבנתו. ואז ביצע אותו שוב ושוב.
זו הסיבה לכך שאנשי מקצוע אמתיים לומדים כל הזמן. נפגשים עם קולגות. משווים למידה. צוברים צורות חשיבה שונות על אותו הנושא. כי תמיד אפשר ללמוד. תמיד אפשר לגלות עוד דרך להגיע לתוצאות. לא אחת שבאה על חשבון מה שכבר ידענו. פשוט עוד דרך.
בצורה הזו, אנחנו מפתחים גמישות חשיבתית. מגדילים את ארגז הכלים. ולא בהכרח את קיר התעודות. כי תעודה לא שווה לכלום אם לא משתמשים בידע הנלמד בצורה יעילה. וכי תעודה רק מגדילה את האגו בעוד שידע מעשי הוא הדרך שלנו לייצר תוצאות יעילות ללקוחות שלנו.
רגע לפני שממשיכים בחג ונכנסים לסוף השבוע, חשוב לאפשר לשאלה אחת להדהד בראש שלנו שוב ושוב: האם נדמה לנו שאנחנו יודעים את כל מה שצריך לדעת בתחום העיסוק שלנו? ואם התשובה היא כן, עכשיו הזמן לעצור. לפתוח את הראש. ולחפש דרך להוסיף ידע.