אף אחד לא לימד אותנו את חוקי המשחק. הם פשוט שם. בין השורות. מאחורי המעשים. צריך לדעת איך לזהות אותם בתוך הצלחתם של אלו שכבר עשו זאת. לראות את התבניות שחוזרות על עצמן בכל פעם. להבין לבד מה גורם להן לעבוד.
מי שהצליח להבין לבד יודע איך לשחק. מקבל סיכוי לנצח או להצליח במשחק. מי שלא מבין, תמיד ירגיש שדפקו אותו. שההצלחה שייכת ל"הם". שגזלו ממנו את ההזדמנויות להצליח. והוא צודק חלקית. הוא מחוץ למשחק. אי אפשר לנצח מחוץ למשחק. רק להעביר ביקורת.
זה לא מספיק להכיר את חוקי המשחק כדי לנצח. עצם כך שלמדת איך לשחק שחמט, רק אומר שלמדת איך להזיז את הכלים, מתי ולאן. זה הכל. וזה רק השלב הראשון. בלעדיו אי אפשר לשחק. עם זאת, זה עדיין לא אומר שלמדת איך להצליח בשחמט.
האתגר הגדול בשחמט טמון בכך שכל אדם שמשחק אותו, מכיר את חוקי המשחק שלו. זה נותן לו הזדמנות שווה להצליח כשהוא משחק מול כל אדם שרק מכיר את חוקי המשחק. לא יגרמו לו לנצח. רק נותנים לו סיכוי. ועדיין, יש כאלה שינצחו אותו תמיד ובלי שום מאמץ.
אלה האנשים שלמדו "לרמות" במשחק. הם למדו את חוקי המשחק ומבינים אותם יותר לעומק. יודעים להסתכל עליו מבחוץ. לצפות את ההתנהגות של האדם השני. לדעת לתכנן מתוך הבנת הדרכים שבהן אנשים מגיבים ביחס לכל דבר שעשוי לקרות במשחק.
הדרך היחידה "לרמות" במשחק היא ללמוד ממישהו שעשה את זה. מהסתכלות. מחיקוי. לספוג מידע מתוך שיחות איתו. להפוך לשוליה ולהיות זבוב על הקיר. להטמיע את צורות החשיבה באופן לא מודע.
לרמות במשחק זה ללמוד. ואדם שאינו מוכן ללמוד דברים חדשים ויישומיים ימצא את עצמו מחוץ למשחק. בוכה על רוע גורלו. על כך שאחרים מצליחים ורק הוא מקופח. והוא צודק. כשאדם לא לומד הוא מקפח את עצמו.
העולם לא עוצר לבכות כי מישהו שיכל, לא הרים את עצמו למעלה. העולם מריע למנצחים.