לחיות בתוכה

ברגעים המועטים שהייתה מודעת, היא העדיפה להתענג על הרגע. לנשום אותו. לחיות בתוכו. כאילו שחתה בתוך קנקן תה מרוכז בטעם חיים. לחייך לכל אדם. למצות כל רגש עד הסוף. לקבל בחירות טיפשיות. כי כמה כבר היא יכולה הייתה להשתחרר באמת.

במהלך חיי היום יום שלה, היא הייתה חייבת לשמור על האיפוק. להתנהל בתוך חליפה. לחייך חיוכים קרים לאנשים שהשיבו בכאלה. וכדי לעשות את זה, היא הייתה חייבת להשכיב את מי שהיא באמת לישון. ולתת לקליפה החיצונית שלה להתחזות אליה. רובוט מאולף שמשחק לפי כללי המשחק.

בחלומה, היא הייתה לפעמים פיה שעפה בחופש מוחלט בין עולמות דמיוניים. לפעמים, היא הייתה פיראטית ששטה במרחבי הים הפתוחים. הרוח נושבת על פניה. לפעמים, הייתה דוהרת על סוסים בערבות האינסופיות. מוקפת בהרים ירוקים. חופש. שחרור. מרחבים. חלומות.

וכך, היא הייתה לשתיים. האחת, מנהלת מבריקה. נערצת ומקובלת. משחקת את משחק החיים. השנייה, הייתה הילדה החולמת. זו שרוקדת עם הסיפור הפנימי שלה. מחבקת אותו. נצמדת אליו. מסתחררת בתוכו. שתיים שלא נפגשות כמעט.

וברגעים המועטים שהייתה ערה, העדיפה להתענג על הרגע. לנשום אותו. לחיות בתוכה.