מעגל נסגר ומעגל נפתח. חגים, מועדים וצומות. ברכות ואיחולים. תפילות, כפרות וכפירות. ורק דבר אחד באמת מתחדש. והוא לא השנה. אלא אנחנו. כל הזמן מתחדשים. תאים מתים, נושרים ומתפרקים. אחרים צומחים במקומם. מחשבות מחליפות מחשבות. וכל הזמן נולדים מחדש.
הדבר היחיד שמשאיר אותנו אותם אנשים הוא אנחנו. ההיאחזות במי שהיינו. הפחד ממי שנוכל להיות. או ממה שיכול לקרות. רק שאם אנחנו מתחדשים והמחשבות שלנו תקועות, אנחנו בונים מחדש את מי שהיינו. שוב ושוב. עד שנתעורר יום אחד. רק כדי לגלות שפשוט ישנו בעיניים פקוחות.
זה לא משנה מה נבטיח לעצמנו השנה. זה לא משנה עד כמה נצום. או נתפלל.
אלה המעשים שלנו שיקבעו מי נהיה מחר.