בכל תקופה אני מוצא איזו אפליקציה שאמורה להפוך אותי לאדם אחר. יותר טוב. יותר יעיל. פעם אחת זו כזו שעוזרת לי לסדר את המטלות שלי. פעם אחרת, זו אחת שאמורה ללמד אותי שפה חדשה. ואפילו כאלה שאמורות לפתח יכולות חשיבתיות.
הבעיה הגדולה היא שמאוד קל להוריד אפליקציות ולהתמיד בשימוש בהן במהלך השבוע הראשון. יש בהן מנגנונים שמיועדים להשאיר אותנו בהן בהתחלה. לגרום לנו להשתמש בהן כמה שיותר. התראות מהבהבות. מיילים שמזכירים לנו. נקודות, פרסים ולוחות ניקוד.
רק שאחרי השבוע הזה משהו דועך. אנחנו זוכרים פחות להשתמש בהן. וגם כשיש התראות לחזור להשתמש, מאוד קל למחוק אותן ולהגיד לעצמנו "כן, כן, אני אעשה את זה אחר כך". ואז שוכחים לעשות. ואז האפליקציה יושבת להירקב במכשיר עד שאנחנו עושים שם ניקיון או מחליפים מחיר.
אלה לא רק האפליקציות. אלה הספרים, המאמרים והקורסים. אלה הדברים שברור לנו שאנחנו אמורים לעשות עבור עצמנו כדי להצליח יותר. להתפרנס יותר. לשלם חשבונות. לסגור את המינוס בבנק. להיות יותר עם המשפחה. ולמרות שכל אלה חשובים, אנחנו דוחים אותם.
קל לחשוב שכל המידע הזה יגרום לנו להצליח. קל מאוד גם לשווק את זה. אחרי הכל, זה "הסוד שהסתירו מאתנו להצלחה יוצאת הדופן". וזה לא שאנחנו לא בסדר, אלא ש"הם מעולם לא לימדו אותנו את השיטות שלהם". אלה ש"הופכות אותם למצליחנים". אלה שגורמות "להם" להצליח מעבר לממוצע.
וזה לא שהידע לא חשוב. הידע חשוב מעין כמוהו. רק שרוב האנשים עצלן מכדי לתרגל אותו כשאף אחד לא מסתכל. כן, עצלן. מתחבא מאחורי מורכבות "חיי היום יום" כדי לא לעשות דבר שדורש ממנו להתאמץ. בעיקר כשאין מישהו שיושב לו על הראש ואומר לו מה לעשות.
הסיבה שהמצליחנים מצליחים טמונה ביכולת שלהם לעשות. גם כשלא קל. גם כשהם נפרדים מבת הזוג. גם כשיש להם עוד דברים לעשות. וזה לא שהם לא יכולים להתבכיין ולמצוא תירוצים לדחות. בטח שהם יכולים. הם מצליחנים. יכלו להיות מצליחנים גם בלדחות. כמו רוב האנשים.
זה הסוד שהוא לא סוד. בכולנו יש מצוינות. רק שרוב האנשים מצליחן בלדחות דברים. בלהתעסק ברכילות ובאייטמים תקשורתיים שמסיחים אותם רגשית. ואם רק היה משקיע את אותה כמות של אנרגיה בלעשות את מה שברור לו שצריך להיעשות… מצבו באמת היה משתנה.
כי זו לא האפליקציה. או המאמר. או הספר. או הקורס. אלא האדם שמשתמש בהם ומידת הנחישות שלו ליישם את הידע שרכש. במקום לעשות את מה שקל לעשות. אין קיצורי דרך. כל פעם לשים לבנה אחת. ולמרות שלא תמיד השינוי הוא מיידי, הוא מתרחש. לבנה ליד לבנה. וכשמספיק יציב, בונים עוד קומה.
הצלחה היא דבר שנבנה לאורך זמן. לא הצלחה נקודתית. ואם בא שימכרו לך את האשליה שלא חייבים לבנות את עצמנו באופן יציב אלא לקצר את הדרך, אני מזמין אותך לפנות לגורו/ מאסטר/ מומחה/ מנטור הקרוב לבית מגוריך. יש מספיק שימכרו את ה"סודות" לפראיירים.
רק שהפראיירים הופכים להיות מצליחנים באגירת ידע לא ממומש. ובדיוק כמו המהמר הסדרתי, הם בטוחים שההצלחה מעבר לפינה כל הזמן. רק עוד קצת ידע ואז. רק עוד טיפה לצחוק וליהנות בקורס ואז. רק לקרוא עוד קצת מאמרים ואז. והדחייה עד "אז" הופכת לדרך חיים.
הדרך היחידה להצליח היא ליישם. כשלא קל. כשאנחנו מרגישים שיש דברים דחופים יותר. כשלא מעודדים אותנו. כשאחרים לא מאמינים שנצליח. כשדברים קורים בחיים. כשנופלים וכשקמים. כשחוששים וכשבטוחים. כשאין לנו מצבי רוח. כשאין לנו השראה. כשאנחנו מרגישים בדאון.
ושאלה אחת מהדהדת ברקע. אחת שצריכה להציק לכל אחד מאתנו בראש כל הזמן. באמת בא לך שיזכרו אותך בסוף כאדם שהיה פראייר והתחבא מאחורי תירוצים כדי לא לעשות את מה שצריך כדי להצליח?