מסתכל על גלים. הולכים ובאים. וכמו הגלים, גם הזיכרונות והגעגועים באים והולכים. קיימים ברקע. לא נעלמים אף פעם. רק מורגשים יותר ופחות, לעתים. נבלעים ברעש המכוניות, השיחות והחיים. החיים שמתקדמים ללא הפסקה. מסיחים אותנו בריצה תמידית.
רק שהחיים, כמו הגלים, מחזירים את הזיכרונות. כל מני מחוות קטנות. שירים. צלילים. טעמים. והגעגועים חוזרים. כמו ממתק של געגוע. ממתק שבמרכזו ליבה חמוצה. כי בסוף כל מתוק יש רצון לעוד. עוד שלא יחזור. עוד שקורע את הלב.
וככה הלב שלנו מתובל. לעתים מתוק מאהבה. לפעמים חמוץ מסוף לא ממומש. לעתים חריף מכעס. לעתים מלוח מדמעות. לעתים מר מאכזבה. ואפילו מטוגן תשוקתי. רק שהאיזון, הוא שהופך אותנו למי שאנחנו. אחרת מה טעם החיים.