חוק המוטיבציה השולית הפוחתת

זה לא משנה אם אנחנו מדברים על עסקים או על החיים. יש חוקיות אחת שנוטה לחזור על עצמה שוב ושוב. כאילו שהיא חוק פיזיקלי. רק לא בדיוק. כי היא מדברת על האופי שלנו כבני אדם. כיצורים חברתיים. ככאלה שחיים בעידן הידע הזמין. ככאלה שנוטים לדבר יותר מלעשות.

החוק הוא כזה – ככל שאנחנו חושבים יותר על רעיון, כך הסיכוי שנבצע אותו פוחת.

אני יודע. יש שיגידו "אבל צריך לתכנן". יש שיגידו "אבל אי אפשר לעשות דברים מהיום למחר". יש שיגידו "אבל אנחנו צריכים לחשוב על המשפחה שלנו קודם". ויש שיגידו סתם את המילה "אבל" מתוך הרגל. ויכול להיות מאוד שהם צודקים. רק שהשעון נוטה לרעתם.

ככל שאנחנו חושבים יותר על רעיון, כך צצות יותר מחשבות מנוגדות. כאלה שיהפכו לשיקול נגד העשייה. כאלה שיהפכו לשיקול בעד הפיכת המטרה לטובה ומורכבת יותר. וזה לא רע. פשוט צריך לדעת מתי להגיד "די" ולהתחיל לעשות. ותוך כדי עשייה לתקן ולשפר.

יש תפישה עסקית שעוסקת בפיתוח מוצרים שנקראת MVP. ה-Minimum viable product. או בעברית המוצר המינימלי להשקה. הרעיון הוא כזה: ברגע שמגיעים למצב בו מוצר כבר ממלא את התפקוד הבסיסי שלו, נוציא אותו לשוק ונמכור אותו.

למה לא לחכות לרגע שבו הוא מושלם? כי הוא אף פעם לא יהיה מושלם בהתחלה. תמיד אפשר להוסיף לו עוד משהו כדי שיהיה יותר טוב. תמיד יהיה מישהו שיתלונן. תמיד נמצא איזו שהיא טעות. תמיד נקלוט בדיעבד שיכולנו לעשות רק עוד משהו קטן לפני.

אלא ש… אם נחכה עד שמשהו יהיה מושלם, הוא אף פעם לא ייצא לפועל. בהתחלה התלהבנו ממנו מאוד. שזה הזמן הכי אידיאלי להתחיל לעשות. וככל שדיברנו על הרעיון יותר, כך הרוח יצאה יותר מהמפרשים שלנו. וככל שחשבנו על זה יותר, כך הנטייה לבצע את הרעיון פחתה.

אם יצאנו לדרך בהתחלה, יש לנו יתרון. כי אנחנו כבר בחוץ. עושים את מה שאנחנו עושים. ויכולים להשתפר תוך כדי. במילים אחרות, הערך שלנו עולה תוך כדי עשייה. ואחרי שכבר יצאנו לדרך, כל תוספת למוצר נחשבת כשיפור. כתיקון. כחשיבה על הלקוח.

וזה, כבר מוסיף לנו נקודות. וזה, הופך אותנו, את השירות או את המוצר שלנו לנהדרים. וזה, עוזר לנו להגשים את המטרות שלנו. כי כבר יצאנו לדרך. ועצם ההתקדמות מחזקת את המוטיבציה. שזה המון. כי מחשבה ללא עשייה, רק מורידה אותה.

זהו הזמן. זה היום. זה הרגע. ואם יש לנו רעיון, זה הזמן להוציא אותו לפועל. כי מכאן והלאה, אנחנו רק נשפר. ומכאן והלאה, נצא למסע. שאולי סופו לא ידוע. רק שלפחות הוא התחיל. וזה, כבר פתח לסיפור אחר.