בסופה של פגישה, נשארתי עוד כמה שניות ליד השולחן כדי לסכם אותה. שניה לפני שקמתי, שמתי לב לבחורה צעירה שישבה בשולחן לידי. היא כנראה חיכתה למישהו או למשהו והעיניים שלה היו שקועות במכשיר האייפון שהחזיקה בידה הימנית.
התנועות שלה היו מה שמשך את תשומת הלב שלי. היא לא נראתה כאילו היא כותבת משהו. היא גם לא נראתה כאילו היא קוראת או צופה במשהו. היא ישבה שם במשך כמעט 20 דקות וכל מה שהיא עשתה היה להזיז את האצבע שלה למעלה ולמטה על המסך.
קמתי ללכת. בזמן שעברתי מאחוריה, לא יכולתי שלא להסתכל מאחורי גבה מה היא עושה באייפון. על המסך הופיע האייקון של פייסבוק. היא שיחקה בו שוב ושוב וחיכתה לדבר הבא שיתרחש ואולי יהיה מעניין.
ג'ון לנון אמר באחד משיריו שהחיים הם מה שקורה בזמן שאנחנו עסוקים בתכנון תוכניות אחרות. הוא לא הכיר את פייסבוק. גם לא היה לו סמארטפון.