פעמים נדמה כאילו אנשים נהנים להיכנס עם הראש בקיר. הם יודעים מה נדרש מהם על מנת לרדת במשקל. ולא עושים את זה. הם יודעים מה נדרש כדי להפסיק לעשן. ולא עושים את זה. הם יודעים ויודעים. ועדיין… לא עושים את זה.
אדם לא משנה התנהגות רק כי היא מפריעה לו.
הוא רגיל להגיב בצורה אחת. זה קל לו. זה אוטומטי. הוא לא צריך לחשוב. זאת הדרך שבה הוא רגיל לעשות את זה. וזה מניב לו תוצאה. או לפחות רווח משני כל שהוא. זה קבוע בחיים שלו. מבחינתו הדרך היא הוא. וזה מה יש.
אדם לומד רק כשדפוס ההתנהגות הישן שלו מפסיק לעבוד.
אדם שנוהג לעבודה ומגלה שהדרך בה נסע חסומה, חייב למצוא דרך חדשה להגיע לעבודה. הוא נהיה ערני. הוא עושה משהו חדש. ואם הדרך הזו מאפשרת לו להגיע יותר מוקדם לעבודה, הוא יבחר בה מעכשיו והלאה.
הרצון שלו להשתנות לא מספיק כדי להביא אותו לאמץ את השינוי.
כשרוצים שאדם ישנה את ההתנהגות שלו, לא מספיק שרק ירצה לשנות אותה. משהו צריך להפריע לו. לקטוע את דפוס החשיבה. לא לאפשר לה לעלות. לתקוע אותו לרגע. ואז, נוצר חלון ההזדמנויות ליצור את השינוי.
אם לא מפריעים, אין שינוי. ולהפריע, זאת אומנות של ממש.