היא דפקה על הדלת. למרות שהייתה פתוחה. זה היה פחות כדי לקבל אישור, אלא כדי למשוך תשומת לב. הם הסתובבו וחייכו. הזמינו אותה פנימה בחום. אחרי הכל, מעבר לקשר העסקי, הם היו חברים לא מעט שנים. וזה בדיוק, היה הסימן שלה לרצות לברוח משם.
הם היו כל כך נחמדים. דיברו על מגוון נושאים. רק שזו לא הסיבה שבגללה נפגשו. הם נפגשו כדי לעבוד על שיתוף הפעולה ביניהם. כי הסכימו שזו הדרך הנכונה למנף את היכולות העסקיות שלהם. ועכשיו, הם מדברים על כל מני דברים שקרו פעם. קצת רכילות על ההוא. קצת סיפורים על ההיא.
חצי שעה בתוך הפגישה והם עדיין לא הגיעו לעיקר. היא קצת איבדה את זה. לא כי היה לה משהו הרבה יותר טוב לעשות בזמן הזה. וכן היה ברור לה למה חשוב הסמול טוק. רק שזה כבר לא סמול. הזמן עבר והם דיברו על הכל חוץ מעל העיקר.
היא ניסתה להעלות את הנושא בצורה אלגנטית. שומעים… אני לא רוצה להיות המורה אבל בואו נדבר על הסיבה שבגללה נפגשנו. בסדר המורה, השיב לה אחד מהם והם פרצו בצחוק. אחר התחיל לספר על משהו דומה שקרה לו. היא התעצבנה וניסתה שלא להפגין את זה.
שעה בתוך הפגישה ועכשיו זה כבר ממש הציק לה. יכלה לעשות עוד מיליארד דברים שקשורים לעסק שלה. לקפוץ לסידורים אישיים. אפילו סתם לנוח בבית ולצפות בסדרות. רק שלא היה נעים לה להעיר להם. כי ידעה שהם יעדיפו לדבר על כל מה שמסביב.
ואז החלו לדבר קצת על הנושא. וזה פתח עוד נושא שיחה. ואחר פתח עוד אחד. כי זה הזכיר לו. וגם ההוא העלה משהו שלדעתו חשוב. צעד אחד קדימה. שניים אחורה. והיא כבר התחילה לאבד את הסבלנות שלה. זו שכל כך התגאתה שיש לה המון ממנה.
אחרי שעתיים של הליכה במעגלים, הם החליטו לסיים את הפגישה. לאחר חיבוקים ולחיצות ידיים, היא יצאה משם. לא היה ברור לה איך הפגישה הזו קידמה אותם. בעיקר כי הפגישה הקודמת שלהם הייתה זהה לחלוטין. האמונה שלה בעתיד שיתוף הפעולה דעכה.
לא כי היא לא האמינה שיש בזה סיכוי. אלא כי הם המיקוד שלהם היה בדבר הלא חשוב. במקום להתמקד בשיתוף הפעולה, הם התמקדו בפגישה. ובגלל שכך, הפגישה התרחשה בצורה מעולה. רק ששיתוף הפעולה לא באמת עמד לצאת לדרך. ואולי, זה דווקא היה לטובה.