אם נלך מהר מדי כלפי אדם, הוא יזוז בבהלה. אם לאט מדי, הוא יתעלם או יצחק עלינו. אם נושיט את היד ללחיצה מהר או נחוש מדי הוא יפחד ללחוץ אותה. אם נגיש לו אותה חלשה, קטנה ואיטית הוא ישקול אם שווה לו בכלל ללחוץ.
האמצע הוא המקום הטוב ביותר עבורנו. זה שבו כולם ישמחו לפגוש אותנו. רק שהאמצע המושלם לא קיים. החוכמה היא ללמוד אותו עם כל אדם. כמו ריקוד או חיזור. לזוז קצת ולשים לב לתגובה. לתקן. להסתנכרן. ליצור את החיבור. לעלות על אותו הגל.
מכאן, הריקוד הופך לכללי המשחק. לא לסובב מהר מדי כדי שלא ייפול. להוביל מבלי להילחם. להיות קשובים בכל חוש. להוביל ולהיות מובלים. לזכור שלמרות שהריקוד הוא המשחק, אם האדם שרוקד איתנו יחליט להפסיק לרקוד, לא יהיה ריקוד.
זה השיעור שהכי חשוב ללמוד בעסקים. ולא רק שם, אלא בכל תקשורת שתהיה לנו עם אדם אחר. ואם נבין אותו עד הסוף, אין דלת שלא תיפתח. כי הקצב כבר שם. וגם האדם השני. עכשיו תורנו להושיט את היד ולהתחיל לרקוד.