הרושם או היכולת

השיטה האחרונה שנצטרך ללמוד, אמרה הפרסומת. זו, שאחריה יהיה לך את כל מה שצריך. זו, שתפתור לך את כל הבעיות בחיים. זו, שתגרום לכל האנשים בעולם לחשוב עליך את כל הדברים הטובים שרצית שיחשבו עליך אי פעם.

זו שנושאת תעודה שחתומה באנגלית. זו שמוכרת בכל פינה ביקום. זו שאחריה לא יהיה צורך ללמוד יותר שום דבר אחר. זו שאחריה כבר לא צריך להתאמץ יותר. אחת ולתמיד. שותלת במוח שלנו את הכל. סוגרת את כל הפינות. זבנג וגמרנו.

צורת החשיבה הזו, היא אולי נחמדה שיווקית. אך ברגע שהקוסם מתחיל להאמין שהקסם שלו הוא לא פעולה יעילה העטופה בשואו מדהים אלא פעולה אלוהית… זה הזמן לדעת שמשהו השתבש שם בפנים. להדליק נורה אדומה.

אדם שחושב שמספיק שיש לו תעודה, לא מבין את מהות ההתמקצעות. אדם שמאמין שהתעודה מקנה לו את יכולותיו, יהיה תמיד עסוק בהקטנת אלו המחזיקים תעודות אחרות. אדם שמאמין שהוא לא צריך ללמוד יותר ואין לו ממי ללמוד יותר, הוא מקובע ולא גמיש.

אין שיטה אחת שסוגרת את כל הפינות. אין שיטה אחת שנותנת לך אחריות שהכלים שלה יעבדו תמיד. ולא כל דבר אפשר ללמוד בקורס. ככל שקורסים מקדמים ומאפשרים לקבל טיפים ומסגרת תרגולית מעולה, הם לא הדרך היחידה ללמוד.

החיים הם רצף של הזדמנויות למידה. והעולם מתחלק ל-2. אלה שרוצים ללמוד ולהשתפר ואלה שרוצים את ה"פטור" מהלמידה והשיפור. אלה ששואפים להיות יותר יעילים ואלה שחשובה להם בעיקר הפוזה.

והשאלה שנשאלת בסופו של יום היא מה יותר חשוב לנו: הרושם או היכולת?