היא אמרה את האמת. והשאירה את האדמה חרוכה אחריה. לא היה לה אכפת. העיקר שהיא הייתה בסדר. תמשיך להיות זאת שהאמת שלה הייתה יותר חשובה לה מכל דבר אחר. פרקה את שהיה לה להגיד והלכה.
ולא היה לה אכפת שהחברה הכי טובה שלה הייתה שבורה לרסיסים.
על הרצפה. מרוסקת. בוכה מעומק הנשמה שלה. כמו שלא בכתה אף פעם. וזה לא היה בכי משחרר. זה היה בכי שרק אדם שנבגד על ידי חבר יכול להכיר. היא אישית דווקא לא הייתה צריכה את האמת בכל מחיר.
היא הייתה צריכה חברה.