דומה ושונה

כדי ליצור משהו, לא מספיק רעיון. כי לפעמים, הרעיון הוא טוב. רק שאנחנו לא יודעים איך לעטוף אותו. איך לבצע אותו. איך לגרום לו לצאת לאוויר העולם בצורה הנכונה. איך להציע אותו לאחרים. ולכן, אנחנו חייבים לעשות משהו נוסף חוץ מלחשוב. כי החשיבה עם עצמנו לבד, לא מספיקה.

אף יצירה אינה קיימת במנותק מאחרות. היא תמיד נוצרת מהשראה. מערבוב בין רעיונות קיימים. וכמובן, עם נגיעה אישית שלנו. זו, שהופכת את כל העניין לדבר חדש. המתקיים בתוך הקשר דומה יחסית. כי גם אם הדבר עצמו מבריק, אנשים חייבים להשוות אותו למשהו כדי להעריך אותו.

זו הסיבה שבגללה רוב השירים בתקופה מסוימת נשמעים דומים. זו הסיבה שבגללה רוב הסדרות בטלוויזיה בתקופה מסוימת נראות דומות. זו גם הסיבה שבגללה רוב המסעדות שנפתחות באותה התקופה שומרות עם אותו הרעיון. אם כי לא תמיד מדובר באותו סוג של מזון.

זה לא קורה בגלל שאנשים הם חסרי יצירתיות. או מצליחים רק מתוך העתקה. כמובן שיש כאלה שכן. לא עליהם אני מדבר. אני מדבר על החדשנים. אלה ששורדים. אלה שנוטעים את עצמם ראשונים בתודעה. כל אחד מהם לוקח את אותה ההשראה למקום קצת שונה. בתוך אותו הקשר. דומה ושונה.

ככל שהרעיון שלנו רחוק יותר מהמוכר, אנחנו חייבים לחבר אותו לאותם הדברים שלהם הוא כן דומה. אפילו אם בצורה קלושה. כי אנשים מאוד אוהבים את המוכר. חושדים בחדש. רק שהחדש חייב להצליח. אחרת, נתקע בלולאת ההעתקה. ואז, הצמיחה של כל התחום תהיה איטית. שינוי זעיר בכל פעם.

הדרך לקדם משהו חדש היא מפרכת. לא תמיד מתגמלת בהתחלה. לעתים דורשת לחימה אין סופית. רק שזהו תפקידם של פורצי הדרך. להבין שהנבואה היא על כתפיהם. ואי אפשר לברוח ממנה. למשוך. וליפול. ולקום. ולהתאושש. ולהצליח. ולראות איך מעתיקים מהם. ולחדש. ולמשוך. וליפול. וכך עוד ועוד.

רק שיש משהו מאוד מספק בזה. כי יש 3 דרכים להתייחס לעתיד. לנסות להתנגד אליו. להגיב אליו ולהתאים את עצמנו. וליצור אותו. אם אנחנו רוצים להצליח באמת, עלינו לתכנן את העתיד. ליצור אותו. קשה ככל שזה יהיה. כי אין דבר מספק יותר מזה. במיוחד אם סיפקת ערך גדול יותר ליותר אנשים.

אין שום דבר יותר מספק מעיניים מלאות שמחה של אושר. אדם שלא היה מסוגל לעשות משהו ופתאום מסוגל. דלת נפתחת במקום שבו היה קיר. חלון לשמש במקום שבו היה קודם חושך. ולמרות הקושי בהובלת החדש, התגמול הוא אין סופי ברגע שצלחנו את שלב ההקמה שלו.