הוא ישב בצד ונראה מהורהר. מההתחלה. בזמן שכל השאר היו מלאי התלהבות וחדורי מוטיבציה. הם כבר היו שקועים עמוק בחלומות ההצלחה של העסק החדש. מדמיינים איך הכל יצליח. והוא, כל הזמן הביא דוגמאות לדברים שיכולים להשתבש.
בכל פעם שפצה את הפה, הבעת חוסר נוחות חלפה על פניהם. הם לא אהבו את העובדה שהוא הקפיד לנפץ להם את הבועה. שהפריע להם להתרגש עוד לפני שיצאו לדרך. חשבו שהוא פוגע להם במוטיבציה. זו לא הייתה כוונתו.
הוא אהב אותם. אהבת אמת. אחרי הכל, הם היו חברים שלו כבר שנים. רק שבזמן שהם התלהבו וחלמו חלומות אידיאליים, הוא מצא את החורים. את מה שחסר כדי שהחלום שלהם יהיה שלם. וגם ככה, אידיאלים שמנותקים מהמציאות נחמדים רק בסרטים של דיסני.
הוא כבר ראה חברות שקורסות על פחות. אנשים שיצאו לדרך עם תכנונים וחלומות על הצלחה. ובגלל שלא צפו את המובן מאליו, חוו נפילות בעסק. כאלה שגרמו לו לקרוס. וכמו דומינו, גם מערכות היחסים ביניהם קרסו. הוא לא רצה לאבד אותם בגלל משהו שיכול היה למנוע.
לא את הכל אפשר לצפות. יש דברים שעשויים לקרות בזמן אמת ואיתם חייבים להתמודד. עם זאת, זה לא תירוץ. יש דברים שאפשר למנוע מראש. ואת אלה הוא קיווה למנוע. לא לפוצץ להם את בועת החלום. רק לסתום את החורים שבה. לגרום לה להיות יציבה יותר.
הוא היה האופוזיציה. וכל עסק חייב אופוזיציה בזמן הבנייה והעשייה. כזו שלא מוסחת רגשית ומוכוונת להצלחה. רק מכיוון אחר. ריאלי יותר. מנוסה יותר. שכבר חווה התרסקות אחת או שתיים לפחות. והצלחה אחת או שתיים לפחות. הוא היה הביטוח שלהם.
זה לא התפקיד הכי קל בעסק שרק קם. רק… שכדי שעסק יקום ויעבור את 10 שנותיו הראשונות מישהו צריך להיות אופוזיציה בונה. כזו שמכווינה לעשות בצורה נכונה יותר. כזו שיוצרת תהליכי עבודה נכונים. כזו שדואגת שהעסק לא ייכרה לעצמו בורות שמהם ייאלץ לצאת אחר כך.
אופוזיציה כזו שתאזן את ההתלהבות ותאפשר לעסק להתנהל מתוך ניהול ולא מתוך דחפים רגעיים. או חלומות בהקיץ. וזו תפקידה של האופוזיציה. לאזן. להגדיר גבולות ברורים. כמו טיפה של שמן במים. שלמה. מוגדרת. וצפה על פני השטח.