"אבל ה-NLP הוא לא מדעי", התפרץ הבחור שישב בשולחן שליד. ללא כל הזמנה. "קראתי על זה קצת בוויקיפדיה ועוד איזה מאמר… זה לא מוכח מדעית", הוא אמר מיד והוסיף בחצי התנצלות, "וזה לא שאני רוצה לפגוע, פשוט לא נראה לי הדבר הזה".
חייכתי. הסתובבתי אליו. בחור בן 50 וקצת. לבד ליד לפטופ פתוח. אם לא הייתי יודע NLP הייתי טועה לחשוב שהוא מחפש לריב. הוא לא. אדם שאומר לנו משהו מחכה לתגובה שלנו. מחפש תקשורת. ואהבתי אותו על זה. הוא היה סקרן.
"נעים מאוד, ליאור". הוא הופתע. ציפה לתגובה אחרת. אולי מתלהמת. אולי מתווכחת. אולי נלחמת. במשך שנים זה כבר לא אני. "שי" הוא הציג את עצמו. עכשיו מסוקרן יותר. "במה אתה עוסק שי?" שאלתי את החבר החדש.
הוא היה מובטל. פרק זמן סביר כבר. היה מהנדס בתעשייה. עד שהבוס שלו החליט להכניס במקומו 3 עובדים. זה פשוט… כי החברה הייתה צריכה לקצץ. כך אמר לו הבוס בכל מקרה. הוא התנצל. אפילו נתן לו מכתב המלצה.
בהתחלה הוא חשב להילחם כדי לשמור על התפקיד. להרים את הועד. להפוך שולחנות. ואז החליט שלא. אולי הגיע הזמן לנסות את מזלו בחוץ. לצאת לשוק. בטוח יחטפו אותו. מהנדס עם ותק שעבד כל כך הרבה שנים בחברה הזאת.
המציאות הכתה אותו. היו שם כל כך הרבה מהנדסים בחוץ. רובם צעירים ממנו. צמאים ממנו. מוכנים להסתפק במשכורת זעירה. רק כדי להיכנס לשוק התעסוקה. וזה לא האגו שלו שמנע ממנו להיכנס לראיונות העבודה.
המעסיקים ראו את הגיל בקורות החיים ופשוט העדיפו שלא להתקשר אפילו. העדיפו להשקיע בעובד שיישאר איתם יותר שנים. לחסוך כסף. להתייעל. והם פספסו אותו. איש מוכשר כל כך. משאב לא מנוצל. יהלום מלוטש ששוכב במרתף סגור.
קורות החיים הסתירו אותו. והמדע לא יכול היה לעזור לו. גם אם היה כתוב בוויקיפדיה שכן. האקדמיה לא מוצאת לך עבודה. היא לא עוזרת לך להתפרנס. עוזרת לעצמה להתפרנס. תואר ראשון הוא שקר שיווקי. כבר לא פותח שום דלת.
אם היה רק יודע לתקשר יותר טוב. ליצור קשרים בין אישיים. להתחבר לאנשים. למנף קשרים. לצאת קצת מהקופסה. להתנתק מהאמונות שהגבילו אותו עד עכשיו. היה לו קל יותר לעקוף את קורות החיים ולחזור להתפרנס.
זאת המהות האמתית של ה-NLP. אז לא מדעי. אבל מפרנס. מקיים. מאפשר.
ועכשיו הוא היה פתוח לשמוע עוד מידע.